ציורי הקיר ב"בנק אמריקה"

https://www.reddit.com/r/WTF/comments/1ezcyd/this_giant_fresco_is_in_the_lobby_of_the_bank_of/

הטבע הנשי

הטבע הנשי האוניברסאלי

הדיבור על הטבע הנשי, חל לגבי כל הנשים בעולם, בתנאי שהן בריאות, ובעלות אפשרויות עם גברים.

החריג לכלל, נשים שאינן בריאות, נשים חסרות אפשרויות של ממש עם גברים. נשים כאלו, עשויות לעבור הסתגלות שבה הטבע הנשי שלהן יהפוך למטושטש יותר לעומת נשים אחרות.

לדעת אלכס, אפשר לתמצת את טבעה של האישה למילים ספורות, והן כך-

האישה, איננה מסוגלת לאהוב גבר, אלא אך ורק באופן מותנה, בתנאים שהיא קובעת.

אהבה מותנית איננה אהבה אמתית, אלא מן הסכם, מן חוזה לחילופי טובות הנאה.

ממש כמו הגבר הפסיכופט, הגבר הסוציופט שאיננו מסוגל לחוש או לתפוס מהי אהבה, מהו שיתוף, כנות ויושרה.

זה שאוהב אהבה מותנית, זה שאוהב בתנאים ובדרישות, הוא למעשה זונה, מתחזה, רמאי ונוכל.

אגוצנטרית, אנטי סוציאלית, סוציופטית כלפי גברים-

האישה היא אגוצנטרית, נרקיסיסטית, רואה את העולם ואת החברה כמי שנועד לשרת אותה, לקדם את רצונותיה וצרכיה.

רגשותיה של האישה, הם הדבר החשוב לה יותר מכל. האישה פועלת באופן בלתי רציונאלי לסיפוק רגשותיה או דחפיה.

רגשותיה, ודחפיה, לעולם נסבים על צרכיה האישיים, נסבים על עצמה, לעולם עקביים עם הדטרמיניזם שלה.

הדטרמיניזם שלה, היעדים הביולוגיים שלה, הם צו הלב הנשי, והוא מולד, טבעי.

היא אנטי סוציאלית כלפי גברים. היא סובלת מ"תסביך נחיתות" ביחס לגברים, ורואה עצמה כ"עילוי" ביחס לגבר.

היהירות שלה כלפי גברים, כוללת יחס מתנשא גם כלפי אביה ואחיה הבוגרים, חבריה לעבודה, בני זוגה, וכיוב'.

גם כשהיא נראית גרוע, גם כשהיא מכוערת, היא חשה יהירות כלפי גברים, חשה כ"עילוי", כ"בעלים" ביחס לגבר.

היא חסרת כל יכולת לחוש אמפתיה כלפי בן זוגה, הגבר, גברים בכלל, ובכלל זה גם אביה ובני משפחתה האחרים.

אין לה שום אמפתיה, שום סימפטיה, שום תלות רגשית בבן זוגה, שום חרדת נטישה כלפי הגבר.

היא מנותקת רגשית מבן זוגה, באופן מוחלט. היא מסוגלת לנטוש את בן זוגה, בכל רגע ממש.

כל פעולה שלה, כל מעשה, כל מחשבה ותכנון, הם לעולם "שירות עצמי", "למען עצמי", "נסב על עצמי".

היא לא זקוקה רגשית לאף גבר, לא זקוקה לאהוב אף אחד, לא זקוקה לקבל אהבה רגשית "נטו" מאף אחד.

כל רגש שהיא חשה, נובע מתוך השקפת עולמה האישית, נובע מתוך צפי של "איך זה ישפיע עליי באופן אישי".

האמצעי להשגת יעדיה, הוא תוך שימוש ב"זכויותיה" אם יש כאלה, או תוך שימוש ב"דימוי הקורבן המקופח" שלה.

היא לעולם מרוכזת ב"שימור עצמי", שימור חייה, גופה ובריאותה, שלה ושל ילדיה ( בלבד ) Self Preservation.

במובן הזה, האישה דומה מאוד לגבר הפסיכופט, השרוי בעולם נטול רגשות של אהבה, חמלה, אמפתיה וכו'.

כל שהיא רואה נגד עיניה, זו אך ורק תועלת, תפוקה, קידום עניינים אישיים לא רגשיים.

"מלכה עריצה" או "קורבן מקופח", המניע תמיד אנוכי

האישה היא לעולם אנוכית במיוחד, ורואה את המציאות מבעד ל"תסביך הקורבן" שלה.

האישה לעולם רואה עצמה כ"מלכה- קורבן" ביחס לגבר. היא מלכה וקורבן בעת ובעונה אחת.

האישה לעולם איננה שוות חובות אל הגבר. היא רק "מלכה- קורבן", לעולם רק משרתת את עצמה וענייניה.

האישה נרתעת מקָבלת כל אחריות או אשמה על כל מעשה או מחדל, נרתעת מכל סיכון, הימור, או סכנה פיזית.

עצם הנשיות של האישה, זה "תסביך הקורבן" שלה, מעמדה כ"קורבן" נצחי, או כ"מלכה".

היא רואה עצמה "מלכה" גם בקשר זוגי, כל זמן שרצונה מתממש.

מרגע שרצונה איננו מתממש, היא "קורבן מקופח", והיא מסיימת את הקשר בהקדם.

האישה לא נועדה לשרת אף אחד, אלא אך ורק את עצמה, Self Serving.

אך ורק היא עצמה, במרכז העניינים, היא קודמת לכל, והיא רוצה שליטה מוחלטת בכל.

אם היא חסרת שליטה מוחלטת על בן זוגה, היא תפעל בהקדם לסיים את הקשר, גם בקשר וותיק.

***  הגבר נועד לשרת, הוא בנוי לשרת. הוא איננו רואה עצמו כעריץ ולא כקורבן.

נרטיב סינדרלה

כל נערה, בחורה או אישה, היא לעולם סינדרלה. היא לעולם מלכה -קורבן, קורבן -מלכה, בעת ובעונה אחת.

היא גם קורבן מקופח, היא גם מלכה לעתיד, והיא גם "הפיה הטובה" שנעזרת בתרמית ויזואלית לקידום ענייניה.

היא חייבת להתקדם, לנוע קדימה ללא הפסקה, לזנוח ולשכוח את כל עברה מאחוריה.

היא קורבן לקיפוח, היא מקופחת והיא חייבת לקבל הכרה סביבתית כ"מלכה".

היא גם קורבן מקופח וגם מלכה עריצה בעת ובעונה אחת, ממש בו זמנית.

היא לא רואה בנפשה שום רוע או תכונה נפסדת. בעיני עצמה היא "מושלמת" ממש כפי שהיא.

היא לא צריכה להשתנות ולא להשתפר כלל וכלל. זו המציאות שצריכה להשתנות ולהשתפר למענה.

היא נמשכת לעוצמה, לגבר מנהיג. היא חייבת מישהו שיפעל למענה בעוצמה, לפי רצונה. זהו הנסיך.

הנסיך מייצג גם את ה"מדינה", את המלוכה, את העוצמה המוחלטת. למעשה סינדרלה מתחתנת עם המדינה.

הנסיך וכל משרתיו, המדינה כולה, למעשה משועבדים לה, ועושים כרצונה.

בסיפור סינדרלה חסר כל חיזור מאת גברים פשוטים לגבי סינדרלה. כמובן שהיעדר כל חיזור איננו מציאותי.

הגברים הפשוטים שיכולים לאהוב את סינדרלה אהבה "נטו" ללא שום משאבים, הם בלתי נראים, ואינם ראויים לאזכור.

סינדרלה עצמה אינה רואה אותם, ועל כן הם אינם קיימם בכלל בסיפור סינדרלה.

היא לא זקוקה רגשית לאף גבר, לא זקוקה לאהוב אף אחד, לא זקוקה לקבל אהבה רגשית "נטו" מאף אחד.

היא מפנטזת על הבחור הפופולארי ביותר - Sinderella Syndrom

לגישתו של Blackram, כבר בנעוריה, בשנות התבגרותה המינית, היא נמשכת אל הבחור הפופולארי ביותר, המפורסם ביותר. הוא יכול להיות בעל אישיות קלוקלת, ועדיין היא תפנטז עליו כעל בן זוגה האידיאלי. היא מפנטזת גם על בחורים מפורסמים, זמרים, שחקנים, שדרנים וקריינים ( כאן ).

לגישתו של Blackram, נטייתה לובשת צורה ופושטת צורה לאורך כל חייה. היא מעוניינת בתשומת לב ובהערכה מידיו של הבחור הפופולארי ביותר, המנהיג.

אם במקום העבודה, בבית התפילה, או בכל מקום אחר, היא מחפשת אחר הסמכות הגבוהה ביותר. מנהל, מפקד, אחראי, בעל סמכות, האישיות הבולטת ביותר, והכל על סמך מידת הפופולאריות שלו. מידת הפופולאריות של הגבר בעיני אחרים, היא זו שמשחקת תפקיד בעיניה.

לאחר בלותה, היא עשויה להתפשר על בן זוג שאיננה באמת רוצה בו, זאת תחת כורח המציאות, כורח הבדידות. אך נטייתה להימשך לבחור הפופולארי ביותר, למנהיג, נטיות אלו נותרות עקביות. בחירותיה המעשיות בחייה, אלו מן פשרה בין בדידות מוחלטת, לבין נטיות ליבה האמתיות.

היא חסרת יושר רגשי, חסרת כנות רגשית, חסרת עומק רגשי, חסרת אישיות של ממש

האישה חסרת יכולת להיות כנה ביחס לרגשותיה האמתיים והכמוסים ביותר, כלפי בן זוגה או אחר.

גם בינה לבין עצמה, האישה איננה מסוגלת לשום מבט פנימי מעמיק Introspection.

יושרה רגשית, כנות רגשית מילולית, עומק רגשי, אלו אינם קיימים אצלה כלל וכלל, ואינם בתחום יכולותיה.

היא חסרת יושר רגשי, חסרת כנות רגשית. רגשותיה לעולם שטחיים מאוד, תלויים על חוט דקיק.

אי היושר הזה, אי הכנות הזאת, השטחיות הרגשית שלה כלפי הגבר, הם מקור הכח שלה.

היא מסתתרת, מטאטאת מתחת לשטיח, מסתירה פרטים, עוקפת כל נושא מסביב, חסרת כבוד ממשי לסביבה.

היא לא "מחליטה" לזייף או לפברק את רגשותיה, אלא שזהו מצבה הרגשי היחידי, הקבוע.

מניפולציה רגשית, הונאה וניצול, העמדת פנים, זהו טבעה היחידי הקבוע. אין לה שום ברירה אחרת.

היא לא מכירה שום דבר אחר. היא פועלת בדרך של דיסטנס, ריחוק רגשי, מפני שכך היא חשה עם גברים.

היא חסרת אופי, חסרת אישיות, חסרת יושרה, חסרת אמפתיה לגבר. היא ממש כמו ילדה.

היא יכולה רק לפברק אישיות, לפברק אופי, לפברק את דימוי ה"קורבן" שלה בעיני עצמה ובעיני אחרים.

כל רגש לבבי, כל יסוד אישיות של האישה, כל קורבניות נשית, הם פיברוק, להטוט, מניפולציה. תרגיל הונאה.

רגשותיה אינם אמתיים ולעולם אינם נסבים על "רגש נטו" ביחס לזולת.

רגשותיה ורצונותיה האישיים, לעולם הולכים יד ביד.

איננה מסוגלת לחוש אהבה רומנטית , איננה רומנטיקנית

האישה איננה מסוגלת לחוש אהבה כלפי גבר. בוודאי שלא במבט ראשון, ולא מבט שני או שלישי.

אם אהבה נמדדת ב"הקרבה עצמית", "שיעבוד עצמי", "אמפתיה", "דאגה"- האישה חסרת כל יכולת כזאת.

למעשה, נשים אינן מסוגלות לחוש שום רגש באופן מעמיק וקבוע. אם בכלל הן חשות משהו, מדובר ברגש שטחי בלבד.

נשים במע' יחסים, אינן "אוהבות", אינן "תלויות רגשית" בבן זוגן, אינן חשות שום "חרדת נטישה".

האישה איננה מוכנה להקריב שום דבר אישי למען בן זוגה. לא רכוש ולא כסף ולא שום דבר אחר.

האישה איננה מסוגלת לחוש אהבה חד צדדית כלפי גבר מכל סוג. היא חייבת לקבל אהבה ולא לתת אהבה.

היא לא זקוקה רגשית לאהבת גבר, לא זקוקה ל וָלידציה גברית, לא זקוקה ל"אישור גברי" לגבי עצמה.

האישה "מסכימה" להיות בקשר זוגי עם גבר, באופן מותנה בלבד, בתנאי שדרישותיה נענות. אבל היא לא מאוהבת.

האישה איננה מתעניינת לגבי "איך אני גורמת לו להרגיש עם עצמו". זה לא מעניין אותה לדעת על כך.

מה שאישה קוראת "אהבה" זו למעשה "הערכה" מותנית בתנאים, הערכה ביחס לדרישותיה מבן זוגה.

הערכתה, נסבה על משאביו של הגבר, משאביו לרבות רגשות אהבתו של הגבר כלפי האישה. רגשי הגבר, הם מעין משאב.

נשים מתקשות מאוד לבטא את אהבתן באופן מפורש, גם כשמדובר בפורום אנונימי. כי אין להן אהבה בליבן כלפי הגבר.

האישה איננה חשה שום "ברית נצחית" allegiance, כלפי גבר מסוים, גם לא בעיצומו של הקשר, גם לא בנישואים חוקיים.

אין לה שום בעיה להפר את ציפיותיו של בן זוגה, והכל תוך הפתעה מוחלטת, בנחישות תהומית, ובמחיר קלקול חייו של בן זוגה.

כשהאישה "מסכימה" להיות עם גבר בקשר רומנטי, לעולם מדובר בהחלטה זמנית, לעת עתה בלבד, כאן ועכשיו, ממש כרגע.

לעולם מדובר רק ב"הסכמה זמנית" של האישה כלפי הגבר, "הסכמה זמנית" להיות בקשר זמני עד לפירוד הסופי ביוזמתהּ.

מרגע שהיא חשה מקופחת ע"י הגבר בן זוגה, היא מיד נוטשת אותו, זורקת אותו כמו פסולת, והכל מיידי, תוך שניות.

האישה תמיד תחפש לה מועמד טוב יותר, מתאים יותר. גם כשהיא כבר נמצאת במע' יחסים.

הכל מן שקלול של משיכה לעוצמה, משיכה למשאבים, ואיך הגבר גורם לה "להרגיש עם עצמה".

לדעת אלכס, יכולתה של האישה לצאת קבוע עם גבר ללא רגש בכלל, שקולה ליכולתו של הגבר לנהל כמה מע' יחסים מקבילות בעת ובעונה אחת, ולאהוב כל אישה בנפרד. כל מגדר והייחוד שלו.

למעשה, נשים אפילו לא מחבבות גברים. אין להן שום רגשות כלפי גברים בכלל.

*** הגבר מתאהב באישה, וכל רצונו אך ורק באהבתה ותו לא.

*** הגבר זקוק למישהי לצדו, אותה הוא אוהב ופועל למענה.

עבורה, רומנטיקה זה רק מכשיר שליטה

נשים לעומת גברים, אינן רומנטיות. הן חסרות כל אהבה או אשליה רומנטית כלפי הגבר עצמו.

נשים חסרות כל אשליות לגבי גברים, אינן נסחפות ברגשות רומנטיים, הדטרמיניזם שלהן אינו כולל אף גבר.

עבור נשים, רומנטיקה זו רק דרך שבה הגבר סוגד לאישה ומתייחס אליה כאל אלילה. אך לא להיפך.

רומנטיקה היא מניפולציה נגד הגבר, כדי לגרום לו להיות תלוי בהן רגשית. אך לא להיפך.

נשים אינן פועלות מתוך תאווה מינית נטו. תאווה מינית נטו, נמצאת בתחתית סדרי העדיפויות של האישה.

עבור האישה, יחסי מין הם אמצעי כדי לשבות את הגבר רגשית, לשלוט בו רגשית.

לעתים, האישה יוצאת עם גבר שהיא איננה נמשכת אליו בכלל, ואף מתחתנת אתו. הכל משיקולי תועלת.

היא מסוגלת לעשות כן. היא בנויה לעשות כן במשך עשרות שנים, ללא משיכה של ממש, ללא שום חיבה כלפיו.

תאוותה המינית שונה מאוד מזו של הגבר, ולמעשה היא איננה זקוקה ליחסי מין "נטו" כדי להגיע לסיפוק מיני.

הסיפוק המיני שלה, לעולם הולך יד ביד עם עריצות מצדה, ושִעבוד מצדו של הגבר.

היא לא זקוקה לאהבת גבר כלפיה, לא מבחינה רגשית, ולא בכלל

האישה לא זקוקה לשום "אהבה גברית" בשביל להוכיח מה שזה לא יהיה.

למעשה, האישה לא זקוקה לאהבה גברית כלל וכלל, ללא שום הקְשר אחר.

אישה איננה זקוקה לשום "וָלידציה גברית". היא חשה כ"אדם שלם" ממש כפי שהיא, בהיותה לבד, חד הורית.

האישה לא זקוקה לאהבתו של הגבר כדי לחוש "אישה", "סקסית", "נחשקת", או "מבוקשת", וכיוב'.

היא לא מחפשת אף גבר כדי לאהוב או לחבב אותו, ולא מעוניינת לקבל רגשי אהבה או וָלידציה מאף גבר.

מרגע שהיא חשה מקופחת ע"י הגבר, היא מיד נוטשת את בן זוגה, זורקת אותו כמו פסולת, והכל מיידי, תוך שניות.

אהבתו הרגשית של הגבר כלפיה, לא מעניינת אותה בכלל, בין אם האהבה אמתית או לא.

היא מעוניינת בכל יתר טובות ההנאה שהיא מקבלת, למעט האהבה הרגשית עצמה.

זו בדיוק המהות של נשיותה, היעדר יכולת לחוש רגשות באופן עמוק, במסירות ובנאמנות, בקביעות.

דרישתה למונוגאמיה, איננה מעידה על שום הזדקקות של האישה לאהבה גברית כלפיה.

דרישתה למונוגאמיה, נובעת מתוך המגמה להותיר את הגבר ללא שום "גלגל הצלה" בעת שהיא נוטשת אותו.

אלכס מציין שאם האישה הייתה זקוקה לאהבה ו וָלידציה גברית, אז לא היו גירושים בכלל, לא היה אף פירוד.

בן זוגה, איננו חלק ממנה, היא לא מרגישה בחסרונו, הוא איננו חלק משלומה, והיא איננה חשה שום אמפתיה כלפיו.

בן זוגה, עשוי לתת לה חיזוקים נרקיסיסטיים, פינוקים וגילויי חיבה, אך אלו רק משניים לתרומתו העיקרית בקשר ( כאובייקט ).

המנוע האמתי, רגשותיו של הגבר –

הסכמתה של האישה להיות בקשר עם הגבר, הם מן השתקפות, מן בבואה של אהבתו של הגבר כלפי האישה.

הגבר אוהב את האישה מצד אחד, והאישה "מסכימה" להיות אתו מצד שני ולתת לו סקס בתמורה.

האישה רק "יונקת" מאהבתו של הגבר כלפיה ונותנת לו את רצונו, יחסי מין, הערכה מינית רומנטית.

מצדה של האישה, מתן יחסי המין שהיא נותנת לגבר, זה מה שמעיד על רגשותיה כביכול.

לאישה אין יכולת אהבה משל עצמה.

נטישת בן הזוג –

נטישת בן הזוג, מהווה מימוש מהותי בנשיות של הבחורה, בכוחניות שלה, בתסביך הקורבן שלה.

הדבר מהווה עבורה מן רגע של זיכוך, מימוש עצמי, העצמה אישית, עונג נפשי, ותורם לדימוי העצמי שלה.

על כן היא שומרת את הנטישה לעצמה. היא מקפידה שגמר הקשר לא יבוא מיוזמת בן זוגה, הגבר.

רק היא עצמה נוטשת את הגבר בן זוגה. היא עושה כן מיוזמתה.

הנטישה הסופית בהחלט, שייכת רק לה.

רק היא נוטשת את בן זוגה, תוך הפתעה מוחלטת, באופן נחרץ וסופי

נשים עוזבות את בני זוגן -

הגולש Blackram מדגיש זאת באופן חד משמעי, ש"נשים עוזבות" כחלק בלתי נפרד מהתנהגותן הנשית ( כאן ).

זה כאילו חזק ממנה, עניין מובנה בכל קשר רומנטי מיני. היא חייבת לעזוב את רוב בני זוגה.

רוב הנשים עזובות את רוב בני זוגן, או את בן זוגן שליווה אותן לאורך חייהן.

היא נוטשת את בן זוגה הגבר, תוך הפתעה מוחלטת, באופן נחרץ, באופן סופי, בלתי הפיך.

הנטישה חלה בסמיכות זמנים לתחושת הקיפוח שלה, תחושת אי שבעות הרצון שלה מהגבר, בן זוגה.

הנטישה עצמה יכולה לחול תוך שבועיים לאחר תחילת הקשר, או לאחר 20 שנות נישואים.

הוותק של הקשר, וגם ילדים משותפים, איננו משחק תפקיד בשיקוליה לנטוש בנחישות ובאופן סופי.

לאישה יש יכולת מלאה לעשות כן בנחישות, ללא שום מכשלות רגשיות, ללא עכבות, ללא שום תחושת בושה, ללא שום רגשי אשמה, ללא נקיפות מצפון. לאחר גמר היחסים האלו, האישה תמשיך הלאה ולא תביט על הקשר הישן לעולם.

היא מכחישה שהיא נוטשת גברים סדרתית, היא נבוכה בזה. הדבר מתנגש עם הדימוי העצמי שלה כ"פיה טובה".

היא לא מרגישה אשמה, ולא חרטה, ולא נקיפות מצפון על כל שלל הנטישות שלה, אבל היא חשה בכך מידה של מבוכה.

רמזים מקדימים לנטישה עצמה-

בעיקרון, רעיון הנטישה עצמו, הוא "סוד" שהבחורה שומרת מפניו של בן זוגה הגבר.

חלק מכלל הרמזים הקודמים לנטישה, גמר הוולידציה הנשית לטובת הגבר.

האישה חדלה מלצחקק מבדיחותיו של הגבר בן זוגה, חדלה מלהתאפר למען בן זוגה, אך מתאפרת למען אירועים אחרים.

במקום אלו האחרונים, הבחורה משפילה אותו, מותחת עליו ביקורת שלילית, לעתים צועקת עליו,

לעתים מונעת ממנו יחסי מין, לעתים מונעת ממנו בילויים משותפים איתה ואף עם חבריו.

הגולש Blackram מציין כי זוהי למעשה "הנטישה הרגשית" מצדה של הבחורה, וזהו השלב הסמוי של הנטישה.

משך הזמן הזה עשוי להימשך זמן רב והוא שונה בין אישה אחת לאחרת.

מעבר בלתי הפיך ממצב זוגי, למצב נטישה -

מרגע שהאישה מבטאת לראשונה את רצונה לעזוב / לנטוש את בן זוגה, זה כמו סוויצ' בלתי הפיך.

בהמשך מסתבר עד כמה היא רצינית ונחושה, בלתי ניתנת לשכנוע לחזור בה מהחלטתה.

כל רגשות החיבה, האהבה שהיו לה, הכל נעלם כלא היה.

בן זוגה, לפתע נתפס אצלה כאויב, זוכה ליחס של אויב באופן בלתי הפיך.

לא מוכנה להיזרק בידי גבר - אם הגבר מבקש להיפרד ממנה בניגוד לרצונה, היא תמשוך ממנו עוד זמן חסד, תבקש, תתחנן, תבכה, והכל כדי להרוויח זמן מה. ואז, בעת שהגבר איננו חושד בכך, היא תנטוש אותו מיוזמתה בנחישות.

כלומר, זה משנה לה תמיד להיות זאת שנוטשת וזורקת, גם אם בן זוגה היה הראשון שיזם את נושא הפירוד.

הפרידה הסופית בהחלט, כאילו חייבת להיות שייכת לה, אך ורק שלה.

לא מוכנה להידחות בידי גבר שהיא נמשכת אליו - אותו דבר לגבי גבר ידידותי שהיא נמשכת אליו.

כשהגבר איננו נמשך אליה, איננו מחזר אחריה, והיא מעוניינת לפתות אותו, היא לא יכולה לסבול זאת שהגבר שהיא דלוקה עליו, איננו מחזר אחריה. היא לא רוצה לראות אותו יותר לעולם.

על כן היא מתנתקת ממנו באופן מפורש, כאילו שהשניים היו בני זוג, כאילו שהוא מן מחזר שלה, מן בן זוג.

היא עשויה לנמק זאת כך לדוגמא- "אין לי כרגע מקום לאף אחד חדש בחיי".

היא לעולם לא מודה באף אמת רגשית מכוערת שמקננת בנפשה.

מרכיב ההפתעה בנטישת בן הזוג

בדר"כ האישה מעדיפה להנחית על בן זוגה נטישה בהפתעה. הפתעה מוחלטת, נטישה מיידית נחרצת.

כך בן זוגה לא ימצא שום זמן הסתגלות למצב החדש.

הרעיון הוא למקסם את הנזק הנפשי שצפוי להיגרם לגבר,

הקשר הוא גם כך מונוגאמי, ובן זוגה כנראה לא ימצא נחמה בזרועותיה של אף אישה אחרת.

האישה איננה רואה בבן זוגה ידיד, אלא אויב. על כן איננו ראוי להיות שותף לכוונותיה לגבי עתיד הקשר.

בן זוגה, למעשה אויב שלה, נמצא מן העבר השני של המתרס, והיא מנהלת נגדו מלחמה בלתי פוסקת.

חלק מן המלחמה הזאת, נסב על אי שיתוף כוונותיה להיפרד, אי מתן זמן הסתגלות לקראת הפירוד שכבר החליטה עליו.

הנטישה עצמה, תמיד כרוכה באיזו היעלמות נוספת של הבחורה, היעלמות נוספת שהיא כביכול בלתי ניתנת לביטול.

הבחורה נוסעת למקום אחר, אי אפשר להשיג אותה, אי אפשר לראות אותה, אי אפשר לדבר איתה, והמצוקה מתעצמת.

מרכיב ההפתעה עצמו מתוכנן בקפידה. הוא איננו מקרי. חשוב לבחורה שבן זוגה יוכה בהלם, יוכה בתדהמה.

הבחורה עצמה תמיד מכחישה זאת, אבל הכל מתוכנן בקפידה רבה, מבלי שבן הזוג יידע אף פרט בכלל.

נטישה תוך השפלת בן הזוג, תוך הסבת נזק רגשי

הנטישה עצמה, איננה רק הודעת פיטורין, איננה רק העברת מסר ענייני לגבי גמר הקשר, אלא-

השפלת בן הזוג, הסבת נזק רגשי לבן הזוג. אלו הולכים יד ביד עם הנטישה עצמה.

טיב ההשפלה, טיב הנזק הרגשי שנגרם לגבר, שונים אצל כל בחורה ובחורה. אבל ההשפלה תמיד קיימת.

הנזק הרגשי שנגרם לגבר, העלבון, תמיד נסבים על התוכן המילולי עצמו של דברי הנטישה, או נימת הדברים.

למשל כשנימת הדברים קרירה במיוחד, והדברים נאמרים ללא רגשות מצד הבחורה, או כשלאחר הפירוד הבחורה מדווחת לבן זוגה על תפקוד מלא בחייה ( עבודה, נסיעה לחו"ל, בילויים ). הדבר בלתי נתפס עבור הגבר שלהשקפתו, העולם פסק מלכת, עולמו חרב עליו.

התוכן המילולי של הדברים, תמיד נסב על נימת האשמה. הגבר לעולם סופג האשמות וביקורת על כך שהוא בלתי ראוי, על כך שפעל באופן לא נאות, באופן פוגעני, אנוכי, דורסני, ילדותי. ההאשמות האלו מלוות אותו הלאה בחייו.

שליטה מוחלטת על הגבר, ניהול גברים, באמצעים רגשיים או אכיפת חוקי ה"מדינה" –

האישה רואה עצמה כמי שנולדה לנהל גברים ולהרוס אותם, יהי זאת באמצעי מניפולציה רגשית, או אכיפת החוק.

לאישה אין שום הערכה להקרבה הגברית למענה, אלא אך ורק ציפייה, ותחושת "זכאות".

היא רואה עצמה כ"זכאית" לכל הקרבה גברית, והדבר נראה בעיניה כדבר טבעי ומובן מאליו.

היעדר שליטה מלא על הגבר, בכל היעדים הרצויים לה, מהווה עבורה "תחושת כישלון אישי", תחושת "לוזרית".

הגברים נולדו כביכול אך ורק כדי לשרת את האישה, למלא את כל צרכיה, ולעשות הכל ברצון, או תחת כפייה חוקית.

הניהול עצמו, יכול להתקיים באמצעות שליטה רגשית על גבר מסוים, או באמצעות פנייה לרשויות המדינה.

ה"מדינה" היא הבעלים האהוב האמתי של האישה. האישה אוהבת את המדינה, כי המדינה דואגת לה ( לאישה ).

בנישואים, האישה מצפה שבן זוגה ישתעבד אליה באופן מוחלט, באופן פיזי, נפשי ורגשי, או תחת כפייה חוקית.

לצורך אכיפת החוק, האישה זקוקה ל"מדינה". האישה נמצאת ביחסים הדוקים בינה לבין מוסדות המדינה.

המדינה ממלאת את מקומו המסורתי של הבעל, והאישה כבר לא זקוקה לשום בעל כדי לנהל גברים אחרים.

האישה המודרנית, זקוקה למדינה הפועלת למען קידום נשים, העצמת נשים. זהו בן זוגה האהוב עליה.

האישה נמצאת בקשר מתמיד עם מוסדות המדינה, כדי שהמדינה תכפה על הגבר את חובותיו, ותהרוס את חייו לפי ההקשר.

בפנייה לרשויות, האישה פועלת כדי לשדרג את עצמה או את כלל המגדר הנשי. אך לא מעמדם של גברים.

כך מעמד האישה רק הולך ומתחזק על חשבונו של הגבר, באופן שמצמיח לגבר חובות חדשות.

כל אינטראקציה של האישה, נובעת מתוך הכמיהה לשלוט בגבר באופן מוחלט, לשעבד אותו אליה, או להרוס אותו.

תחושת "כישלון אישי" של האישה – היעדר שליטה מלאה לגבי בן זוגה, מסב לה תחושת כישלון צורבת, תחושה שהיא איננה יכולה לשאת. התסכול הזה גורם לה לתחושת כישלון אישי, ולנטישה נחרצת של בן זוגה.

גמר הקשר עם בן זוגה, לכשעצמו, איננו מהווה עבורה תחושת כישלון אישי.

הערכת משאבים של הגבר

כל גבר עובר אצל האישה הערכת משאבים שלו, ונמדד לפי יכולתו לתרום לאישה בכל היבט אפשרי.

כגבר, אתה נמדד ומוערך לפי יכולתך ונכונותך להיות משועבד לאישה. כעומק השִעבוד, כך עומק הקשר.

אתה נמדד עד כמה אתה מוכן לעשות למענה, להקריב למענה, ולקבל בתמורה מעט עד לא כלום.

כישוריו של הגבר, נמדדים רק כתועלת למען האישה, רק מן ההיבט האנוכי של האישה, ולא אחרת.

כישוריו האחרים של הגבר שאינם תורמים לאישה, זוכים לאדישות מצדה. הם לא נחשבים, הם בלתי מוערכים.

האישה מתעלמת וחשה אדישות לכל משאב והישג גברי שאיננו יכול לקדם את ענייניה האישיים.

מה שבאמת מעניין את האישה, זה "מה הגבר מוכן ויכול לעשות בשבילי?".

אם נמדדת, ונמצאת בלתי ראוי לקדם את ענייניה האישיים של האישה, אתה "בלתי נראה" עבורה.

אם אינך בעל כסף ומשאבים, אתה "בלתי נראה" עבור האישה.

אם אינך מקבל את העריצות הנשית, אתה "בלתי נראה".

שִעבוד המשאבים של הגבר, רק של הגבר-

קשר למטרת רווח, קשר הנסב על רווח, תלוי בקיומו של רווח -

"מחויבות", "קשר רציני לטווח ארוך", נסב על הקרבה עצמית של הגבר למענה, בלעדיות, שִעבוד משאביו של הגבר.

על הגבר לשעבד את חייו, כספו, רכושו, זמנו, נפשו ולבו, והכל למען שימור חייה וביטחונה של האישה.

למעשה זה ביזנס, מן עסק שחייב להיות רווחי למען האישה, סחר חילופין של טובות הנאה ותשלום.

האישה, חשה באופן טבעי, שכספו וכל משאביו של הגבר למעשה שייכים לה. שתפקידו של הגבר לשרת אישה.

הגבר מצופה להקריב את כספו ואת משאביו למען האישה באופן קבוע, תמידי. הציפייה לעולם איננה הפוכה.

הגבר משועבד אל האישה בגופו, ברכושו, בזמנו, במעשיו ובלשונו. הוא חייב גם להתבטא לפי דרישותיה.

הגבר חייב להשתעבד למען בת זוגתו באופן מוחלט, לשעבד את כספו, את רכושו ואת רצונו האישי למען האישה.

הגבר חייב להוציא עליה כסף ומשאבים כשהוא איתה. הגבר עשוי להיות מובטל ועני, וגם אז החובה תעמוד בעינה.

הגבר, איננו אדם בפני עצמו, איננו אינדיבידואל, אלא זרועה הארוכה של האישה, הארכה של רצונותיה האישיים.

בעיניה, הגבר נולד לעשות כן, זוהי חובתו הטבעית, ובעיניה זהו רצונו של ה"גבר הטוב".

שמירה קפדנית על משאביה שלה

האישה לעולם איננה מוכנה להקריב את כספה או רכושה למען בן זוגה, או כל גבר אחר.

כך גם במגורים משותפים, בבילויים משותפים, ובכל מהלך עניינים אחר שבו בני הזוג פועלים יחדיו.

האישה לעולם לא מוכנה להוציא מאומה מהמשאבים שלה על הגבר. לא כסף, ולא תמורה אחרת.

בעת שהאישה נמצאת עם גבר, היא רואה חובה על הגבר, שישלם גם עבורה.

כלומר, הקשר חייב להיות גיינוסנטרי (Gynocentric ), למען ולטובת האישה. אך ורק האישה.

מחפשת ביטחון פיזי ו כלכלי-

האישה מחפשת "הגנה", כלומר ביטחון פיזי וכלכלי עם בן זוגה. זהו תנאי בלעדיו אין.

בן זוגה של האישה חייב להיות מבוסס ממנה, חזק ממנה פיזית, כלכלית וחברתית.

מרגע שבן זוגה יורד מחוזקו הכלכלי, האישה תתנער ממנו, ותזרוק אותו.

אישה איננה מוכנה לבזבז את זמנה על מי שיכולתו הכלכלית נמוכה משלה, או מי שמצבו מסתמן בסימן דעיכה.

האישה איננה מסוגלת לתפקד בתחושת סכנה, אי ביטחון או אי וודאות.

היא זקוקה לביטחון ולוודאות כדי לתפקד גם מבחינה מינית.

נשים יוצרות גם כאוס, אי סדר, מה שמבטא את הדיסהרמוניה בטבע הנשי. רוצה דבר והיפוכו.

מצד אחד היא רוצה הגנה וביטחון, ומצד שני היא פועלת ללא הבנה שהיא עצמה מקור ה כאוס, בלבול היוצרות.

היא מכלה את הגבר ומגיעה שוב אל נקודת המוצא של היעדר ביטחון, היעדר הגנה.

צרכנית – מכורה לקניות, בזבזנית - - Consumer

האישה רואה בצרכנות, מימוש של ה"עצמי" שלה. היא חייבת לקנות ולצרוך ללא הרף.

האישה חיה כדי לקנות ולצרוך ללא הרף. קניותיה, לעולם נסבות למען "עצמי" ( עבור עצמה ).

היא חייבת לקנות ולרכוש ולבזבז כספים ללא הרף. אחרת היא חשה שחייה אינם חיים.

האישה איננה מוכנה לחיות חיי מחסור, חיי עוני, חיים ללא רכוש וחפצים מסביבה.

היא חייבת לרכוש נעליים, בגדים, אמצעי איפור, היא חייבת להשקיע בתספורות.

היא התגלמות הצרכנות עלי אדמות, היא חומרנית. היא טרודה אך ורק בענייני צרכנות וקניות.

לעתים, מוצר יקר, חייב להיות גם טוב ואיכותי. ומוצר זול איננו מתאים לה ולמעמדה כ"אישה".

מוצר זול ופונקציונאלי, לא תמיד ראוי עבורה, לא תמיד הולם את מעמדה.

התגלמות המטריאליזם, בלתי רוחנית

אישה, היא התגלמות המטריאליזם, החומריות, הצרכנות.

לאישה, אין שום יכולת לחשוב מחוץ לעצמה, יכולת לדמיין, יכולת להגות מחשבה מקורית או חדשנית.

כל שיש לאישה, הוא יכולת לימוד ויכולת חיקוי של מה שראתה או שמעה ממקור אחר ( גברי ).

אם האישה לא ראתה ולא שמעה, היא איננה מסוגלת למחשבה מקורית ולא למחשבה חדשנית.

רוחניות, זו השאיפה להשתפר, לחשוב על עולם טוב יותר, ראוי יותר, צודק יותר. כל אלו, מחוץ ליכולותיה של האישה.

היא איננה מעוניינת בשום השתפרות, בשום שיפור עצמי פנימי, שום שיפור שכלתני או רגשי.

היא לעולם לא מתעניינת ב"איך דברים עובדים", אלא רק "איך הדבר יכול לשרת אותי, והאם זה דולק".

כל עולמה, זה היא עצמה. האישה עצמה, היא כל עולמה, עולם ומלואו שהוא כולו היא עצמה.

היא לא מסוגלת לחסוך / לא מעריכה צבירת חיסכון

לדעתו של ג'ון, נשים אינן מסוגלות להבין ולא ליישם את רעיון החיסכון ( כאן ).

כל שהן מזהות בחיסכון, זו התנהגות קמצנית וקמצנות. והן עצמן לא חסכניות ולא חוסכות.

לעומת זאת, הן עשויות להעריך סכום כסף של בן הזוג שהצטבר ולכלות אותו על מוצרים, על קניות.

הן לעתים נכנסות למסלול "הלוואה" בתנאי שהן מקבלות את מבוקשן באופן מיידי ( מכונית, דירה ).

אבל הן לא מסוגלות לחסוך מבלי שכבר קיבלו את מבוקשן, מה שזה לא יהיה, מוצר או שירות.

האישה רואה את מערכת הנסיבות הכלכליות שלה "כאן ועכשיו". רצונה הוא בסיפוק צרכני מיידי.

בסרטון בקישור, ג'ון מציין כי בוויכוחים שהיו לו עם אשתו גרושתו, אשתו הטיחה בו שהוא לא עשה למענה שום דבר לאחרונה, כלומר, שכל מאמציו לבניית בית פרטי ותחזוקתו, כל אלו נעלמו מעיניה.

ג'ון מציין כי מאמציו היום יומיים מהווים "חיסכון" מצטבר, וחיסכון מצטבר נעלם מעיניה של האישה.

תמיד יש לה אג'נדה, שאיפה, יעד, כיוון, בכל פעולה, ובכל מע' יחסים - Directionality

לכל אישה יש יעד, תכנית סודית, שאיפה מסוימת. והיא מצפה ממך שתהיה יצרני ושתקדם את ענייניה האישיים.

הקשר הזוגי כולו, נועד לקידום ענייניה האישיים, מבחינת רכוש, כסף, משאבים, קבלת שירותים.

האג'נדה הזאת, יעדיה ושאיפותיה של האישה, הם קבועים, יציבים, בלתי ניתנים למשא ומתן.

היא מצפה מבן זוגה לחיים ששאיפותיו בחיים, תהיינה זהות לשלה, משלימות לשלה, תואמות, הרמוניות.

אם מכל סיבה היא מתרשמת שבן זוגה איננו מתאים לקידום האג'נדה שלה, הוא בלתי נראה עבורה.

*  יעדיו של הגבר, אך ורק רגשיים כלפי האישה. אין לו שום רצון להוציא מהאישה משהו אחר מאשר רגשי.

הצורך הבסיסי שלה, ב- קינון, בניית קן, טיפוח הקן

היצר הביולוגי הבסיסי ביותר של האישה, הוא בניית קן, גידול וטיפוח ילדים, יציבות, ביטחון.

ה"קן" הזה, המקלט הזה, איננו חייב להכיל אף גבר, לחלוטין לא.

לדעת אלכס, השאיפה הזאת עקבית עם משחקי הילדות של בנות, משחק ב"בית בובות", או משחק בבובות.

הבית עצמו, הקן שלה, הוא "אזור הנוחות" שלה, בית שבו היא גרה לבדה, או עם ילדיה הקטנים.

לגבר יש מקום בחייה, בתנאי שהוא תומך באג'נדה שלה, ועומד בדרישותיה, עומד תחת העריצות שלה.

יחסי המין בחייה, הם אמצעי להחזיק את הגבר צמוד אליה באופן מונוגאמי.

המונוגאמיה, היא אמצעי וידוא שהגבר יהיה תלותי לחלוטין אך ורק בה, באופן מלא.

אבל זו לא אהבה, אלא שימוש בכלים, שימוש במכשירים.

*  מניעיו הביולוגיים של הגבר, אחרים. הגבר מחפש כיבושים מיניים, וָלידציה נשית.

היא תמיד רוצה דבר מה כלשהו, בכל אינטראקציה בינה לבין עם גבר -

בכל אינטראקציה בין גבר לאישה, האישה מתכוונת לקבל דבר מהגבר, שירות, מצרך, חפץ, תשלום, ביטחון, וודאות.

רצונה איננו נובע מתאווה מינית, אינו קשור ליחסי מין, לא סיפוק מיני, ולא "וָלידציה גברית כלפי האישה".

היא לעולם מתכוונת לחנך אותך, לנהל אותך, לקבל ממך שירות כלשהו, להוציא ממך דבר, ולזרוק אותך.

האישה לעולם לא נדבנית, לעולם לא פילנתרופית, לא רוצה ולא מתכוונת לעזור לך חינם.

כל שתקבל מאישה, לעולם אך ורק מילולי, ונסב על כך שאתה כביכול נועדת לשרת, לציית לה, ולא אחרת.

אם אין לך מה לתת לה, או שאתה מסרב לתת לה כרצונה, אתה בלתי נראה עבורה. אין לה מה לדבר איתך בכלל.

כל קשר נשי עם גבר, לעולם נסב על מטרת רווח. הרווח חייב להיות ברור, מוחשי, ומהותי עבור האישה.

הגבר שכל מה שיש לו זה רק "אהבה רגשית" לתת לאישה, הוא "בלתי נראה" עבור האישה.

היא לא מעוניינת בשום אהבה ולא רגש ולא שום דבר רגשי או רוחני. אלא אך ורק במשאבים.

הגולש Blackram מציין את Briffalt's law, לפיו כל התרועעות בין אישה לגבר, נסבה על רווח אישי.

טובות הנאה ישנות, רווחים ישנים מן העבר, אינם נחשבים תקפים לזמן "הווה", כ"טובות הנאה".

הבטחות לטובות הנאה עתידיות, תקפות לזמן מה מוגבל עד לקיומן למען האישה.

מרגע שמסתבר כי הבטחותיו העתידיות של הגבר חסרות כיסוי, האישה תסיים את הקשר כ"מקופחת".

הבעת רגשות כאמצעי לחץ לקידום עניינים אישיים -  to Emote

האישה מביעה רגשות ללא הרף, כטקטיקה להשגת רצונותיה, וענייניה האישיים.

רגשותיה לעולם רגשות עצמיים, רגשות שנסבים ביחס לעצמה,  Self Serving, Self Regarding.

רגשותיה של האישה לעולם נסבים אך ורק ביחס לעצמה, או כלפי המגדר הנשי, הקולקטיב הנשי.

רגשותיה של האישה, אינם נסבים ביחס לגבר, אלא כאמצעי להוציא ממנו טובות הנאה, שירותים ומשאבים.

האישה, איננה מסוגלת לחוש רגשות ברובד עמוק. לעומת הגבר היא חשה רגשות אך ורק ברובד השטחי ביותר.

בדר"כ, רגשותיה של האישה שהיא מביעה, שליליים. היא נעלבת, מושפלת, נבגדת, בלתי נאהבת, חשה ש"זה לא זה".

נשים אינן מסוגלות לרגשות עמוקים כלפי הזולת, לא בקביעות, לא בשכנוע פנימי עמוק, ולעולם לא באופן בלתי מותנה.

נשים, בדומה לילדים, מביעים רגשות ללא הרף בעניין רצונותיהם. ילדים, אנוכיים באופן לגיטימי, והסביבה חייבת לשרת אותם.

לחוש רגשות באופן עמוק, זה גם לחוש תשוקה עזה, לשרת, ולא הציפייה לקבל שירות ממי שזה לא יהיה.

למעשה, הגבר הוא הרגשן האמתי ופועל מתוך רגשותיו הפנימיים, הגבר אוהב באופן בלתי מותנה. לא כך נשים.

נשים אינן רגשניות בכלל, אלא פועלות באופן תמידי בהעמדת פנים, הן מעמידות פנים לטוהר מידות, להתנהגות מוסרית.

הבעת הרגשות של האישה, היא משחק תיאטרון, שבו האישה מביעה רגשותיה כלפי חוץ, היא תמיד מביעה אך ורק רגשות עצמיים.

כל רגשותיה, ובכלל זה גם הצגת התיאטרון שהיא עושה, הם לעולם אך ורק רגשות עצמיים ולא רגשות של חיבה למען הזולת.

הטקטיקה הזו, ההצגה הזו, התיאטרון הזה, יעילה בעיקר מול גברים, ואף נשים. הצגה נצחית, והכל כדי להשיג את רצונה.

מבחינה רגשית של ממש, מבחינת הלב הנשי, האישה איננה חשה מאומה כלפי הסביבה, בוודאי שלא סביבתה הגברית.

היא פחדנית, חדורת פחד, יראה, חרדה

האישה פועלת בין היתר, ע"י פחדיה וחרדותיה. פחדיה אמתיים, ואינם חלק מתוך מצג שווא.

פחד, יראה, חרדות, הם מן חריג לכלל לפיו "נשים אינן פועלות באופן רגשני כלפי הסביבה".

לעומת הגבר, האישה איננה מתמודדת עם פחדיה, איננה מאותגרת ע"י כל איום כלל וכלל.

היא לעולם לא מתמודדת עם בעיות באופן ישיר, אלא בורחת מהן, מסננת אותן, חומקת מהן, נמלטת מהן.

היא מעוניינת בגבר שייתן לה ביטחון פיזי, גם בגופו, הגנה פיזית, שמירה, הגנה פיזית.

תחושות הפחד והיראה שלה, מהווים חריג לכלל ש"האישה למעשה איננה רגשנית בכלל".

פחדיה קבועים, מולדים, ממש כמו נפש של ילדה. היא לעולם שואפת לביטחון, היא נסה מכל בעיה.

פחדיה נסבים על כך שהיא תיפול קורבן לתקיפה, מחלה, נכות, אונס, פשיטת רגל, כליאה, תאונה וכיוב'.

פחדיה, החרדות שלה, לעתים מציאותיים או בלתי מציאותיים.

פחד אחר של האישה, נסב על "שיפוט, ביקורת, בושה ציבורית" לגבי התנהגותה חסרת האמפתיה לסביבה.

היא יודעת שעברה עמוס בחוסר אמפתיה, בקרירות, בהתנהגות אנוכית. היא חרדה מפני שיפוט וחשיפה שלה.

לעתים היא חשה אי נוחות מול "דיבור שלילי" של גברים, כאילו שיש משהו בדיבור השלילי שמאיים לחשוף אותה.

היא לעולם תחפש "אזור נטול שיפוט וביקורת", No Judgment Zone, בכל מקום ועיתוי.

***   הגבר בנוי אחרת מן האישה בעניין הזה. הגבר לעולם מתעניין בפחדיו, ומיד פועל למגר אותם.

הגבר פורט את פחדיו לגורמים, ונאבק בגורם שמטיל עליו אימה, עד למיגור הפחד לחלוטין.

התדמית החיצונית שלה, זה העיקר

האישה איננה מתעניינת בנפשה, בתכונותיה, באישיותה, במעלותיה האישיות, באי היושרה שלה.

עבור האישה, התדמית החיצונית שלה, היא זו שמעידה על מהותה, על טיבה, על ערכה האנושי.

כל שחשוב לה הוא הדימוי החיצוני שלה, הסגנון שלה, התדמית הפומבית שלה, מאפייניה החיצוניים.

הדימוי העצמי, התדמית הפומבית הכוזבת, הם החשובים לה יותר מכל. המהות איננה חשובה לה בכלל.

מכאן גם הצורך באיפור, בייפוי מלאכותי, במסכה, בהטעיה. זהו עיקר המהות שלה, התייפייפות נצחית.

היא חייבת להיות משהו אחר מכפי שהיא באמת, חייבת להיראות אחרת מכפי שהיא באמת.

היא לא רוצה ולא מסוגלת להתעמת עם טיבה האמתי, ולא עם דמותה האמתית שמאחורי המסכה.

טיבה האמתי כפי שהוא, מעורר את הגועל שלה, את החרדה שלה, ואי אפשר לדבר איתה על כך ביושר.

תשומת לב תמידית

האישה זקוקה לקבל תשומת לב מתמדת מבן זוגה ו/או מגברים בכלל, ממש כמו בעל חיים קטן.

היא לעולם לא מוכנה להיות "בת וויתור", "בלתי הכרחית", Dismissible.

היא חייבת להיות במרכז העניינים ללא הרף, במרכז תשומת הלב.

היא חייבת לקבל תזכורות תמידיות לרגשות האהבה של בן זוגה ( מתנות, פתקים ).

ללא התזכורות האלה, היא חשה שהקשר סתמי ומיותר. והיא תסיים את הקשר בהקדם.

האישה רואה עצמה במרכז העניינים של הקשר הזוגי. הזוגיות, נועדה עבורה, אך ורק עבורה ולא עבור אף אחד אחר.

בעיני עצמה, היא מרכז העניינים, היא לב העניין עצמו, כל קשר רומנטי שייך רק לה, היא הבעלים, היא המלכה.

ללא תשומת לב מוחלטת הנסבה על האישה, האישה תתנער מן הקשר, ולעולם לא תביט עליו שוב.

האישה איננה מוכנה לסבול התעלמות בקשר רומנטי, איננה מוכנה להיאבק על תשומת לבו של הגבר.

גם כשאיננה מעוניינת בשום קשר עם גבר טורדני, היא איננה אומרת לו חד וחלק שיפסיק להטריד אותה.

היא נהנית מתשומת הלב הגברית שלו אליה, גם שהוא עצמו לא מעניין אותה בכלל.

היא זקוקה לתשומת הלב הטורדנית הזאת, כצד פאסיבי לחלוטין. גם כשהטורדן איננו מעניין אותה בכלל.

קצרת רואי –רואה רק "כאן ועכשיו"

האישה היא קצרת רואי לגבי הטווח הרחוק של המציאות, הן מבחינת העבר והן מבחינת העתיד.

האישה רואה את המציאות דרך רגשותיה ותחושותיה השוררים "כאן ועכשיו". אך ורק "כאן ועכשיו".

רגשותיה של האישה, קיימים רק "כאן ועכשיו", והיא מצייתת לרגשותיה "כאן ועכשיו".

היא לעולם פועלת כדי להרגיש "טוב עם עצמה", ממש כעת, "כאן ועכשיו".

רגשותיה של האישה ביחס לגבר או הסביבה, הם זמניים מאוד, בני חלוף.

כשהיא מודדת את בן זוגה, היא מודדת את תרומתו רק לפי תועלת של "הזמן האחרון".

היא לעולם מודדת את הקשר רק לפי "מה עשית עבורי לאחרונה".

תרומתו של בן זוגה שניתנה לה בעבר הרחוק, מחוקה, פגת תוקף, בטלה, מבוטלת, נשכחת.

אם בן זוגה הבטיח לה מתנה בעלת ערך, היא עשויה להמתין עד לקבלת המתנה.

מרגע קבלת המתנה, היא רואה עצמה חופשית לשים סוף לקשר, לפנות לדרכה.

רגשותיה, הן האדון שלה, העריץ שלה

תחושותיה של האישה, הן הדבר החשוב לה ביותר. עצם מהותה נסב על רגשות עצמיים, על תחושות וגירויים.

היא פועלת לפי רגשותיה, תחושותיה, היא מצייתת לרגשותיה כמו ל"סיבות" או "נסיבות" או "עובדות".

היא מצייתת כעבד לרגשות שלה, בין אם רגשותיה חיוביים או שליליים.

רגשות ותחושות, הן האדון שלה, העריץ שלה.

רגשותיה משתנים ללא הרף, משתנים בהתאם למזג האוויר ולרוח. לעתים רגשותיה חסרי כל היגיון.

לכן נשים אינן אמינות, בלתי צפויות, בלתי עקביות, לא ניתן לסמוך עליהן, לא ניתן להישען עליהן.

לדעת Blackram, נשים נהנות ממגוון רחב של רגשות, לרבות חיובי ושלילי. כך הן חשות "חיים" ( כאן ).

זאת גם הסיבה שנשים כה מתחברות לילדים, מפני שהן דומות לילדים, וחשות כפי שילדים מרגישים.

במערכות יחסים, האישה מגיעה לאיזו נקודת שעמום רגשי, היעדר תנודת רגשות, וחייבת להמשיך לריגוש הבא.

זה גם חלק מהטרגדיה של האישה, שהיא עבד לרגשותיה, חייבת ריגושים ללא סוף, היא מלאת ניסיון,

מלאה בזיכרונות של רגשות, ולמעשה כבר אי אפשר לרגש אותה, נפשה נעשית אדישה, חסינה לריגוש.

בשלב כלשהו, היא משתעממת, ממשיכה הלאה אל הריגוש הבא שאיננו מגיע.

הגבר חייב להיות מונוגאמי למענה, או למען המגדר הנשי

האישה רואה את הגבר כ רכושה הפרטי, היא כביכול המלכה בקשר, ובן זוגה משועבד לה גופנית ורגשית.

בין יתר השִעבודים שעל הגבר לעבור, לשמור לה בלעדיות באופן מוחלט. הקשר חייב להיות מונוגאמי גופנית ורגשית.

המונוגאמיה היא אמצעי לוודא שבן זוגה תלוי בה לחלוטין רגשית, ואין לו שום "גלגל הצלה" לעת נטישה או לעת איומי נטישה.

אם הקשר איננו מונוגאמי, האישה מסיקה מכך שבן זוגה איננו לחלוטין תלוי בה רגשית, ופועלת בהקדם לסיים את הקשר ( עריצות ).

גם כשהגבר מתבטא לגבי משיכה מינית או רגשית כלפי נשים אחרות, היא חשה נבגדת, מקופחת, חסרת שליטה על הגבר.

מרגע שהיא מגלה את הבגידה או הפזילה של הגבר הצדה, רגשותיה הדלים ממילא, מתפוגגים, נעלמים, מתאיידים.

מעל פני השטח, היא עשויה לאמר שהיא חשה "נבגדת", או "בן זוגי לא אהב אותי". אבל מתחת לפני השטח, מדובר למעשה, בהקפדה אינטנסיבית על מידת השליטה שלה על הגבר, מידת העריצות שלה על הגבר.

המונוגאמיה, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית, אמצעי שליטה על הגבר, לוודא שאין לו שום גלגל הצלה לעת חירום.

ניתוק רגשי מוחלט מהגבר, אי תלות רגשית בגבר - Detachment

רצונה של האישה הוא בעבד פונקציונאלי, במשרת, ביחסי עריצות שִעבוד, במי שיקדם את ענייניה האישיים.

האישה איננה רומנטיקנית, איננה סנטימנטאלית, איננה תלותית רגשית בגבר כלל וכלל.

מקור הכוח שלה, הוא קרירות הלב שלה, שטחיות רגשותיה, היעדר האשליות שלה לגבי גברים, Detachment.

לעומת הגבר, היא איננה מסוגלת לחוש רגשות באופן עמוק, אלא רק באופן שטחי, או תוך ניתוק רגשי מוחלט.

האישה יכולה לסיים קשר זוגי חד וחלק, מייד, לפתע, תוך רגע, כביכול ללא שום תכנון, ובנחישות תהומית.

אם בכלל היא חשה אהבה מינית, רגשותיה מתאיידים כלא היו, ההצגה נגמרת, הגבר הופך בין רגע ל"אויב".

הלב הגברי חסר את היכולת הזאת, רגשותיו של הגבר יציבים ועמוקים, אינם נתונים לשום מערכת של נסיבות.

רגשותיה השטחיים של האישה נעלמים, נכבים, מתפוגגים, מתאיידים. היא איננה חשה געגוע אישי אל בן זוגה.

יתכן שהיא חשה געגועים אל "מסגרת הזוגיות" ואל כל מה שסובב לקשר עצמו, אך לא אל בן זוגה.

רגשותיה אל בן זוגה הקודם, נעלמים כלא היו, ברגע אחד, בשנייה. והיא יכולה להמשיך הלאה ללא שום בעיות.

היא ממשיכה לצעוד במשעולי החיים, מבלי להביט לאחור כלל וכלל, ללא שום געגוע, ללא שום התרפקות על העבר, ללא חרטה, ללא נקיפות מצפון, וללא רגשי אשם.

היא מנתקת את הקשר עם בן זוגה, כ"קורבן להתעללות"

בגמר הקשר, כשיש שיחות מסכמות, האישה כיכול "בורחת" מקשר של התעללות, קשר שבו היא הקורבן.

אתה הגבר, אתה הוא המתעלל, והיא לעולם קורבן להתעללות שלך כלפיה.

היא איננה מסוגלת לדבר על הדברים כהווייתם, לנקוט בלשון ברורה ממנה ייצא מן דימוי של אישה בלתי מוסרית.

היא לא מוכנה להודות שהיא בלתי הוגנת בהתנהגותה, בציפיות שלה, שהיא אחראית לקלקול היחסים עד לנקודת הפירוד.

היא לעולם "קורבן מקופח". היא כביכול בורחת, נמלטת, נסה על נפשה מקשר של "התעללות" מפוברקת.

היא לעולם לא מודה שהיא זורקת אותך מנימוקים אנוכיים, מתוך אדישות מוחלטת ששררה בלבה לאורך כל הדרך.

עם גמר הקשר, אתה מתויג כ"מתעלל", כ"גבר הרסני", כ"שפל", כ"בזוי", כ"מניאק", כ"זבל".

בעיני עצמה, יש אך ורק קורבן אחד, והיא עצמה הקורבן המקופח.

הגבר הקודם עלול לחשוף אותה כפי שהיא באמת. הגבר הקודם בחייה, הוא סיכון, הוא שיפוטי, ביקורתי.

היא חייבת להיפטר מכל גבר שהכיר אותה כפי שהיא באמת, No Judgment Zone.

כל גבר בחייה, נועד להיות מתכלה ובר חלופה. היא חייבת להסתיר כל גבר שהבין זאת לגביה.

היא חייבת כאילו "להמציא את עצמה מחדש", ובעצם רק לחזור על אותה התנהלות קבועה, עם בני זוג חדשים.

אי התאמה, אי הרמוניה בין המינים

לדעת אלכס, אין שום התאמה, אין שום תאימות ואין שום הרמוניה בין גברים לבין נשים.

אי ההתאמה הזה, הוא מובנה, קבוע, נצחי, אוניברסאלי.

כל שיש בין גבר לאישה, הוא קיומה של אשליה גברית כלפי האישה. ועריצות של האישה כלפי הגבר.

משיכה גופנית ו וָלידציה, הם מה שמביאים את הגבר להיות מאוהב, לרצות את האישה המסוימת, ולשרת אותה.

הגבר חייב לציית לאישה, להשתעבד לאישה, לתת לה מונוגאמיה, נאמנות, לציית לכל ציווי של האישה.

הגבר מחפש "וָלידציה נשית" מהאישה, אותה הוא מקבל פחות ופחות בהדרגה, פחות ופחות.

עם הזמן ובהדרגה, הגבר זקוק לנשים נוספות או אחרות. כך הוא בנוי, זהו טיבו, הוא אופורטוניסט. הוא זקוק לגיוון.

האישה מעוניינת ברווח מוחשי וממשי מהגבר, הקשר חייב להיות כדאי לה, הקשר חייב להשתלם לה.

האישה, איננה מחפשת ואיננה זקוקה לשום וָלידציה גברית, איננה זקוקה לשום אהבה גברית כדי להוכיח לעולם דבר מה.

היא לא זקוקה לאהוב גבר, לא זקוקה לאהבה גברית, לא זקוקה ל וָלידציה גברית, לא זקוקה לאישור גברי לגבי עצמה.

רצונה האמתי של האישה, נעוץ בעניין של קבלת שירותים, טובות הנאה נצחיות, מונוגאמיה מוחלטת, שעבוד מלא של בן זוגה.

הגבר, חייב לוותר על כל מה שיש לו למען האישה, החופש שלו, הרכוש שלו, החופש המיני שלו, ועליו לגדל ילדים, ילדים שהגבר לא תמיד מעוניין בהם, או לא באמת מעוניין בהם.

האישה איננה מוכנה להתפשר, ולמעשה איננה יכולה להתפשר. היא בנויה לחוש שהעסק "לא עובד" מרגע שהגבר פורק עול.

האישה איננה מוותרת על החופש שלה, איננה מוותרת על מונוגאמיה, כי היא איננה פוליגאמית, איננה זקוקה לאהבה גברית,

איננה זקוקה לגיוון פרטנרים בעת ובעונה אחת ( בדר"כ ), והיא ממילא איננה שרויה באשליות לגבי בן זוגה.

בפירוד מבן זוגה, היא זוכה גם בילדים וגם ברכוש. גם לאחר הפירוד. האישה בוודאי לא מוכנה לוותר על קינון, גידול ילדים,

הגדלת המשאבים שהיא מחפשת וכיוב' יתר השאיפות של המגדר הנשי.

אלכס טוען שאין כאן צד טוב וצד רע, פושע וקורבן. כל צד הוא גם טוב וגם רע. אי ההרמוניה הזה הוא הכרח המציאות.

לדעת אלכס, על כל אחד מהצדדים לדעת מראש על אי ההתאמה הזאת, אי ההרמוניה המובנית הזאת שבין גבר לאישה.

אלו שמתעלמים מכך מכל סיבה שהיא חייבים להיצרב, לחוות כישלונות כואבים.

***  וָלידציה - תיקוף, מתן תוקף, וָלידציה, הערצה, התפעלות, תלות רגשית, תשריר, הערכה, תשומת לב חיובית,

חיבה עזה כלפי הגבר, חרדת נטישה כלפי הגבר.

סוציופטית ביחס לגברים –

היעדר רגשי אשם, היעדר חרטה, היעדר מצפון -

היא לעולם איננה חשה שום אשמה כלל וכלל. לא כלפי גברים ולא בכלל.

האישה היא פסיכופטית כלפי גברים, לעולם לא חשה כל אשמה ביחס לגבר, בן זוגה, או גברים בכלל.

היא חסרת כל יכולת לחוש רגשי אשם בכל רמה אפשרית, כלפי כל גבר, כלפי גברים בכלל.

היא לעולם איננה חשה אמפתיה לגבר, איננה חשה חרטה ולא נקיפות מצפון כלפי כל גבר או גברים בכלל.

על כן נשים לעולם חוזרות על התנהלותן באופן חוזר ונשנה, באופן מעגלי, בלתי נפסק.

חשה בושה - אישה יכולה ומסוגלת לחוש בושה במעשיה, וכן להסתיר מהסביבה מידע "מביש" לגבי עצמה.

היא חרדה מפני גילוי טיבה האמתי, טיב אישיותה האמתי כ"זונה". הדבר מפחיד אותה ומעורר את חרדתה.

האיום בגילוי הטיב האמתי שלה ברבים, האיום מפני הבושה, מפני מוניטין פגום, מעורר את חרדתה ודאגתה.

איום הגילוי של טיבה האמתי, מביא אותה להסתרה, להכחשה בלתי פוסקת של טיבה הזנותי, הקריר, הפסיכופטי.

התנערות מכל אחריות , אי נשיאה באחריות לכל אשמה-

הטלת מלוא האשמה והאחריות, על הגבר-

האישה לעולם איננה מקבלת שום אחריות על כל נזק שנגרם לגבר, בין אם מדובר בנזק רגשי, פיזי, רכושי, או אחר.

האישה מכחישה ומתנערת מכל אחריות על התנהלותה. כל קבלת אחריות לנזקים לאחר, כל נשיאה באשמה, זרים לה לחלוטין.

האישה לעולם מטילה את מלוא האחריות, אך ורק על הגבר, או על גברים. היא עצמה קורבן חף מפשע, חפה מכל חטא מוסרי.

התכונה הזאת שלה, חלה גם ללא קשר לגברים. בעיני עצמה היא לעולם חפה מפשע, לעולם פטורה מכל אחריות לכל נזק.

רגשותיו של הגבר, ציפיותיו של הגבר, נזקיו הרכושיים של הגבר, הקרבתו של הגבר למענה, אינם נחשבים בעיניה של האישה.

האישה, איננה חשה שום אשמה בכלל באכזבותיו של הגבר, בניתוק הקשר באופן פתאומי ונחוש.

התנערות מכל אחריות, דחיית כל אשמה, זו תכונה אוניברסאלית של כל אישה בעולם.

כפיוּת טובה, אי אסירות תודה –

האישה, כפוית טובה כלפי כל מאמצי הגבר, כלפי כל הקרבה שהגבר הקריב כלפיה, חשה חופש מוחלט נטול כל אסירות תודה.

היא כפוית טובה באופן מולד טבעי ונצחי, רואה עצמה חופשית לנטוש את הגבר בכל עיתוי, גם לאחר שהקריב עצמו או רכושו למענה.

כל מה שהיא קיבלה ומקבלת, מגיע לה בזכות. מתנות, פינוקים, זמנו של הגבר, כל הקרבה אישית שהגבר מקריב עבורה.

האישה, חשה אך ורק זכאות ביחס לסביבה, זכאות וציפייה לציות של הסובבים אותה.

כשרצונותיה אינם מתקיימים, היא חשה מקופחת, חשה קיפוח. היא עוזבת.

איום תמידי לגבי המשכיות הקשר, אי וודאות נצחית לגבי קיום הקשר

האישה איננה מסתפקת בטובות ההנאה שהיא מקבלת בקשר, אלא גם מאיימת באופן מרומז או מפורש, שבן זוגה איננו חיוני לה.

היא דואגת שבן זוגה יבין היטב, שהוא ( בן זוגה ) הנו בר החלפה, שיש לו חלופות, ושהחלופות הללו, הן מעשיות מאוד.

בן הזוג, חייב להימצא במצב תמידי של אי וודאות, חרדת נטישה, תחושה שהוא בעצם חפץ, מכשיר, אובייקט.

האישה איננה מרגישה שום תלות רגשית, ולא חרדת נטישה כלפי הגבר.

יתכן שמדובר למעשה, באי יכולת של ממש לתת לגבר וודאות רגשית, לתת לו וודאות לגבי עתיד הקשר, עתיד מע' הנישואים.

לעתים זה נראה כאילו קיים מן מחסום שמונע מהאישה כל דיבור ממשי וענייני על העתיד הרחוק של הקשר.

כאילו שלא מגיע לגבר לקבל שום וודאות רגשית חיובית בכלל, כאילו שהיא יודעת או חושדת שכל קשר הוא לעולם זמני.

ואולי היא יודעת בסתר ליבה עד כמה היא נוטה לנטוש את הגבר, לזרוק אותו בנחישות, ללא שום התחשבות מצדה.

מחיקת זיכרונות מבישים מן התודעה, דיסאסוציאציה Disassociation-

האישה רואה עצמה דרך "נרטיב המלאכית". היא לעולם מלאכית, פיה טובה, גואלת, נותנת חיים.

כשהיא פועלת בניגוד ל"נרטיב המלאכית" שלה, היא מסירה מעצמה כל זיכרון מביש, מאמינה לשקריה העצמיים.

אם היא מתביישת בעצמה בהקשר לכל מעשה שלה, היא עשויה להחליט שמקור הבושה שלה, מעולם לא אירע במציאות.

ביכולתה לתמרן את זיכרונותיה, לשכוח פרטים מהותיים, לשכוח מערכות יחסים שלמות כאילו שלא התקיימו מעולם.

היא יכולה להכחיש מערכת יחסים נפסדת ולאמר לבן זוגה שזרקה, ובמפורש "אני אפילו לא מכירה אותך", "זה לא קרה מעולם".

"נרטיב המלאכית" הכוזב שלה, הוא העוגן המרכזי ל"אני" שלה, הוא שקובע ומכתיב לה מה לזכור ומה לשכוח, ומה לסלף בהתאם.

הזיכרונות שלה, האנטיסוציאליות שלה כלפי גברים, מפריעים לה בדרכה, ומתנגשים עם "נרטיב המלאכית" הכוזב שלה.

התנהלותה הפסיכופטית נגד גברים, חוסר האמפתיה שלה כלפי גברים, אלו אמיתות שהיא מדחיקה, מעלימה, שוכחת, מטייחת.

האישה איננה מסוגלת להביט פנימה אל נפשה, לפשפש במעשיה, ולהתוודות על פשעיה, או אי הגינותה ( Introspection ).

האישה מסוגלת לחוש בושה במעשיה, אך לעולם לא חשה אשמה, ולא חרטה, ולא נקיפות מצפון.

היא איננה נושאת באחריות לשום מעשה נפסד, איננה נושאת בשום אשמה לאף נזק שנגרם. היא לעולם לא משתפרת.

היא "קורבן" לאורך כל הדרך, "קורבן" במשך חיים שלמים, "קורבן נצחי", "קורבן נמלט".

מבחינתה של האישה, זו הסביבה שאיננה הוגנת כלפיה. לא להיפך.

לגישתה, היא תמיד הוגנת, תמיד מוסרית, והיא מושלמת כפי שהיא.

אי בזבוז זמן

האישה איננה מוכנה לבזבז את זמנה על קשר ללא רווח, מע' יחסים ללא תועלת אישית ממשית.

האישה איננה מוכנה להשקיע זמנה במי שנמדד ונמצא חסר פוטנציאל רווחי עבורה.

גבר שנמצא בלתי ראוי, גבר שאיננו מונוגאמי, איננו מקדם את ענייניה האישיים, נזרק בהקדם האפשרי.

עבור כך, האישה מכילה מסננות טבעיות ומסננת מראש את כל מי שנמצא בלתי ראוי, בלתי רווחי.

הגבר עבורה הוא "בר חלוף", הוא משהו "לעת עתה", הוא זמני, הוא מתכלה, חלופי, ניתן להחלפה בכל עת.

במילים "קשר רציני" או "קשר לטווח ארוך"- כוונתה היא בעצם, כל זמן שרצונה בקשר המסוים עם הגבר.

אם נמדדת, ונמצאת בלתי ראוי לקדם את ענייניה האישיים של האישה, אתה "בלתי נראה" עבורה.

החלפה של האובייקט, תלונה, קבילה, דיווח שלילי אל ההנהלה -

אי תיקון עצמאי בידי האישה, אלא –

האישה לעולם איננה "מתקנת" בעיות מכל סוג בכוחות עצמה, ואיננה "מתעמתת" עם הסובייקט ( בדר"כ גבר ).

היא לעולם לא פותרת ולא מתקנת שום בעיה בעצמה, אלא רק מחליפה את האובייקט הקלוקל, באובייקט חדש ואחר.

היא חייבת תמיד להיות בשליטה מלאה, תמיד לשלוט בסביבה, ולעולם לא לתקן אף בעיה בעצמה.

אלכס מדגיש שלמעשה האישה איננה מסוגלת לנתח מצבים מורכבים, ולמעשה אף לא לנקוט במילים כמו "בעיה".

נשים נוטות לעדן את הבעיה ולציין אותה כ"אישיו" או "דאגה", כלומר שמדובר למעשה במן מעקף של הבעיה,

"מעקף" ללא שום תיקון, אלא סילוק כל האובייקט כולו, ולעולם לא לאתר ולא להתמודד עם כל בעיה ישירות.

למעשה, היא מעדיפה החלפה בחדש על פני כל תיקון. היא לא מבינה ולא מאמינה באף תיקון. היא מבינה רק בהחלפה.

כשמדובר בגבר מאכזב, האישה מיד מדווחת הלאה אל הסמכות הבאה, אל הדרג הבא ( מנהל/ת, רשויות ).

אופן ההתנהלות הזה, מאפיין את האישה גם בקשר זוגי, גם כעובדת שכירה, וגם כמנהלת.

זו למעשה-  "הלשנה", "דיווח שלילי", "תלונה", "קבילה", "תביעה", "מתן עדות" , "רכילות" וכיוב'.

הרעיון הכללי, הוא לאכוף שליטה מוחלטת על הגבר, תוך שבירתו, הרחקתו או החלפתו באחר, וללא נימוקים.

אופן הביצוע עצמו, מתנהל בד"כ מאחורי גבו של הסובייקט ( הגבר ), שעליו האישה מתלוננת, מדווחת, קובלת.

כך היא פועלת באופן מחזורי, מעגלי, נצחי, חוזר על עצמו עד אינסוף.

בעיניה, די לך שהיא אישה, ותו לא

הקשר כולו נסב אך ורק על דרישותיה וצרכיה האישיים של האישה ( גיינוסנטרי - gynocentric ).

האישה לעולם לא מציינת מה היא עצמה מוכנה לעשות למען הגבר, ואיך בכוונתה לגרום לו להרגיש עם עצמו.

עצם המחשבה עצמה על תרומתה לקשר, לעולם לא חולפת בראשה, לא עולה בדעתה, לא קיימת בכלל.

עצם הרעיון שאתה הגבר בעל דרישות או ציפיות מכל סוג בקשר איתה, נראה לה מגוחך, אבסורד.

בעיניה, די לך בכך שהיא אישה ותו לא. כל דרישה או ציפייה שלך מעבר לזאת נראה בעיניה מגוחך.

זוהי התרומה היחידה שלה עבורך, זה שהיא אישה ושאתה זוכה לשהות במחיצתה.

בעיניה, אתה הגבר אמור לרצות להקריב את עצמך למענה, ולהשתעבד מרצונך, והכל באופן טבעי, וחינם.

אין לה שום תחושת חובה לתת משהו מעצמה, למעט העובדה שהיא חיה וקיימת כ"אישה".

הדבר נראה לה תקין, מכובד, נורמאלי, טבעי.

היא סובלת מתסביך נחיתות, ביזוי גברים

נשים חשות באופן טבעי שהן נחותות לעומת גברים מבחינה מוסרית.

בליבן שורר מן "תסביך נחיתות" ביחס לגברים. בלית ברירה, כל שהן יכולות לעשות, הוא לבזות גברים.

נשים נוטות לבזות גברים וללעוג להם על כך שהם "רוצים רק סקס". בשעה שזה לגמרי לא נכון.

נשים בזות לגברים שמחזרים אחריהן, שמקריבים למענן. ההתנהלות הזאת מעורר אצלן רגשי בוז.

גברים למעשה להוטים אחר "וָלידציה נשית" Female Validation. זאת גם באמצעות יחסי מין וגם בביטויי אהבה.

נשים בעצמן, אינן מעוניינות בקשרים הנסבים על סקס בלבד. סקס בלבד, איננו יכול לקדם את ענייניהן האמתיים.

דרך אופיינית של אישה לבייש גבר, היא לדבר על כך שאיננו גבר אמיתי, או שהוא נשי או "נקבה".

כל אלו הם ביטויים הנסבים על שנאה עצמית ורגשי בוז למגדר הנשי.

הגבר, רק אובייקט עבור האישה

עבור האישה, הגבר הוא רק אובייקט, חפץ, כלי עזר, מכשיר לקידום ענייניה האישיים.

כל שצריך זה רק להונות אותו, לתמרן אותו, ואז ניתן לקבל ממנו את מה שצריך להוציא ממנו.

הגבר איננו נחשב כ"בן אדם" של ממש, אלא רק מכשיר, אובייקט, חפץ, כלי עזר.

מרגע שהוא מפסיק לבצע את ייעודו מכל סיבה שהיא, הוא נזרק, מושלך, מסולק, מגורש, מוחלף באחר.

ממש כמו עם כל חפץ מקולקל אחר שהיא משליכה לפח ולא מתקנת. אף חפץ איננו ראוי לתיקון, ובכלל זה גם גברים.

אם הגבר מעורר את רגשות הקיפוח שלה מכל סיבה שהיא, הוא חייב להיזרק על כל שלל תכונותיו המועילות האחרות.

דיבור מרומז, דיבור מעודן, שקרים, דיבור עקיף, דיבור של הונאה, מעקף תמידי של האמת

האישה לעולם מתבטאת בעקיפין, במרומז, במעודן, סחור סחור, והכל מבלי לציין כוונותיה במפורש, במישרין.

האישה לעולם איננה מתבטאת באופן ישיר, בוטה, ברור, מפורש, קולע, פוגעני, חד וחלק.

כוונתה או רצונה, תמיד נותר מעורפל, מרומז, לא מדויק, לא מלובן עד הסוף, לא מפורט, מבלבל, עומד בסתירה למשהו קודם.

האישה גם נוטה "לדבר חיובי", ולהתעמר במי שנוקט "דיבור שלילי", שנוקט דיבור פאסימי, בוטה ונוקב.

היא איננה מסוגלת לסבול אדם ביקורתי, שיפוטי, בוטה או ישיר. רצונה תמיד להישאר מסתורית, לא ברורה.

האישה עושה זאת באופן טבעי, מבלי שאף אחד מחנך אותה לעשות כן.

זהו חלק מטבעה של האישה כ"פיה טובה", טיבה שנועד לבלבל את הגבר, להונות אותו, להותיר אותו באשליות.

גברים ונשים נוקטים באותה שפה ממש, אך כל מגדר חושב על משמעות רעיונית שונה מכפי המגדר האחר.

כך למשל הדיבור "אני רוצה גבר טוב, מישהו לאהוב ושיאהב אותי בחזרה". כוונתה לעבד נרצע, פועל צייתן, כוונתה ל

גבר קורבן שיקריב את חייו למענה ברצון, במסירות נפש.

אני רוצה בחור ל"קשר רציני", כלומר קשר שבו הגבר משועבד לי, כל זמן שארצה בכך, עד שאחליט על נטישתו.

אני רוצה ממך "מחויבות", "זוגיות בריאה", כלומר קשר מונוגאמי, שבו אתה הגבר משועבד לה, מציית לה, עושה כרצונה.

יחד עם זאת, האישה מצפה ממך לתשובות ישירות וכנות לגבי עצמך, תשובות מתוך שיא היושרה שלך. והכל לנוחיותן.

לעתים זה די קשה לחלץ "עובדות" מכל אישה, גם בשיחה פנים מול פנים. הרקע העובדתי לכל הסיפור לעולם לוקה בחסר.

האישה עשויה לתת תשומת לב שולית במיוחד לפרט מהותי, פרטים מרכזיים. לעומת זאת היא עלולה לתת תשומת לב

גדולה לפרטים שוליים במיוחד, פרטים שאינם קשורים לאף עובדה מהותית של הסיפור. פרטים שוליים על פעולות

שביצעה, על אמירות שאמרה או אמירות שנאמרו לה, כשכל אלו אינם מהותיים ואינם חשובים כדי להבין

את הבעיה עצמה, את העוקץ בסיפור.

יכולת דיווח לקויה

כשנדרשת מן האישה יכולת דיווח, ביטוי לקוני, ביטוי תמציתי, תיאור קצר של עובדות לגבי מה אירע ומה השתבש-

בנקודות אלו, יכולת הביטוי של האישה, נחותה באופן דרמתי לעומת זו של הגבר, גם בעל פה וגם בכתב.

כשעולה הצורך בתיאור עובדתי, נדרשת מידה רבה מאוד של סבלנות, קשב, תשומת לב וריכוז, כדי

להבין שרשרת אירועים פשוטה במיוחד הניתנת לתיאור קצר. יתכן שהאישה או נשים, לא מסוגלות לתיאור לקוני של עובדות.

הליקוי הזה נעשה אף ברור יותר כשמדובר בשרשרת של עובדות שיש בהן "מוקדם ומאוחר".

האישה או נשים, נוטות לבלבל את המוקדם עם המאוחר, ולדחוף אל הסיפור "אמרתי לו.. ואמר לי".

לעתים, נדמה שכאילו האישה הדוברת מדלגת במכוון מעל פרטים מהותיים, והופכת אותם למשניים אם בכלל היא מציינת אותם.

לעתים אחרות, דווקא הפרטים השוליים זוכים לתשומת לב מוגזמת.

היא לא מוותרת על אזכור רגשותיה שנפגעו, או על אכזבתה, או כל רגש אחר שלה שנסב על עצמה.

איננה מעוניינת להיטהר ממעשיה, שקריה

האישה איננה מתוודה מרצונה החופשי על מידע מביש לגביה, או אמת מכוערת המקננת בליבה.

היא לא מעוניינת "להיטהר" ממעשיה המבישים, אלא רק לעקוף אותם, לדלג עליהם.

היא אינה חשה אמפטיה ולא חרטה כלפי קורבנותיה מכל סוג, יהא זה קורבן רומנטי או אחר.

היא אישה, לכן היא בעלת רישיון טבעי לפעול כפסיכופטית, לפעול בהרמוניה עם מי שהיא באמת.

מוטב להניח שכל דבר שאישה אומרת, הוא כוזב, שקרי, בלתי אמין.

אין לדעת אילו אמיתות מהותיות האישה מסתירה מהסביבה.

האישה נועדה להונות ולרמות, היא בנויה לכך מלידה.

הן משקרות לעצמן ולעולם . פאק באמינות

נשים משקרות ללא הרף, משקרות לעצמן ולסביבה, והכל למען "שימור עצמי", "דימוי עצמי", "תדמית פומבית".

נשים משקרות לעתים מתוך תחושת מצוקה, ומתוך אי יכולת להודות באמת לגבי עצמן, שהן צבועות, בלתי מוסריות.

גם המראה החיצוני של האישה, בדר"כ נסב על עזרים מלאכותיים, איפור, עקבים, שתלים מלאכותיים וכיוב'. ( כלומר שקרים ).

האישה איננה מעריכה את ה"אמת לאמיתה" כדבר בעל ערך משל עצמו.

האמת לאמיתה, היא בעלת ערך משני עבורה, ערך שולי, ערך זניח. לעתים האישה שונאת את האמת.

אך ורק התוצאה הסופית, היא בעלת ערך מהותי עבורה. והתוצאה חייבת להיות נסבה על תועלת אישית, שימור התדמית.

לדעת Blackram, היא איננה מעוניינת בשום גילוי של ה"אמת", אלא רק לחוש טוב עם עצמה, לחוש טוב לגבי עצמה.

זה לא שהיא רק משקרת ללא הרף, עולמה הפנימי נסב על שקרים גם בינה לבין עצמה. כל מחשבה, כל רצון, כל שאיפה.

היא מעוניינת רק להתבטא חיובי, לשמוע דיבור חיובי, וגם לחשוב חיובי בינה לבין עצמה.

היא איננה מסוגלת להתמודד עם האמת, איננה מסוגלת לבחון שום דבר באופן אובייקטיבי.

ה"אמת" זה דבר שלילי ומכוער. ה"אמת" מעוררת תחושות שליליות.

האישה חרדה מפני שיפוט בידי אחרים, מפני בושה פומבית, מפני איבוד מה שהיא השיגה.

היא חרדה מפני כל גילוי של האמת לאמיתה, היא מעוניינת לקבור את האמת, לטייח אותה, להסתיר, להכחיש.

האישה, איננה מוכנה לקבל מהסביבה זלזול, שיפוט, בושה, התנשאות, או כל תחושה של אי נעימות.

אם לדעתה עליה לשקר כדי לשמור על עצמה, תדמיתה וכו', היא תעשה כן ללא היסוס.

יכולת הקיבול שלה ל"אמת" מופחתת במידה דרמתית, מצומצמת מאוד ביחס לזו של הגבר.

לדעת Blackram, זו כמעט חובה לשקר לאישה בכל הזדמנות, מפני שהיא נחושה "לחוש טוב עם עצמה". (כאן)

זהו הכלל העילאי בכל תקשורת עם נשים, שהן תחושנה "טוב עם עצמן".

האישה איננה מעוניינת בשום אמת לאמיתה...

היא רק מעוניינת לחוש טוב עם עצמה.

התנהלות נצחית של הונאה וניצול  - Fantasy & Deceit

הקשר הזוגי כולו, לעולם נסב על הונאה וניצול מצדה של האישה ונגד הגבר.

מצד אחד הגבר הרומנטיקן, ומצד שני האישה הרמאית, שמרמה את הגבר ביחס לרגשותיה ומנצלת אותו.

הגבר הוא הפנטזיונר הרומנטיקן ביחס לקשר הזוגי, הגבר הוא זה שחולם על חיים משותפים עם אישה.

האישה איננה חיה בשום פנטזיות לגבי גברים והיא אכן פועלת לגמור את הקשר בעיתוי שנוח לה.

בעיני האישה, הגבר הוא רק אובייקט, הוא חפץ מתכלה, מכשיר בר החלפה, אפשר לזרוק אותו בכל רגע ממש.

הוא כאילו לא בן אדם של ממש, אלא רק מכשיר לקידום ענייניה, גם בגמר הקשר, ולעתים גם לאחריו.

האישה נולדה לרמות ולנצל גברים, וכן להשליך אותם כמו פסולת. היא עושה זאת באופן טבעי, וללא רגשי אשם.

האישה היא רמאית ונוכלת בהגדרה, היא בנויה לרמות גברים ולנצל אותם. כך היא נוצרה, כך היא בנויה.

ה"וָלידציה הנשית" שלה כלפי הגבר, זה חלק ממצג השווא של האישה, לפיו הגבר הוא בעצם החזק והשולט.

הכניעות הנשית, היא מצג שווא של האישה נגד הגבר, אמצעי להשגת שליטה על הגבר. כך הגבר משרת אותה אף יותר.

הגבר, בנוי ליפול אל הונאת האישה, בנוי ליפול אל תרמית האישה, הוא זקוק להערצת האישה כלפיו.

לעולם דומיננטית, לעולם עריצה

זה לא תמיד בולט בקשר כי יש נשים שהן עדינות במיוחד, אבל למעשה הן לעולם דומיננטיות.

נשים לעולם לא מסכימות להיות בקשר הנסב על קידום ענייניו של הגבר, מימוש רצונו של הגבר.

כל קשר זוגי, לעולם חייב להיות גיינוסנטרי, לעולם נסב על קידום ענייניה של האישה בלבד.

הגבר, חייב אך ורק לציית, לשרת, להשתעבד למען בת זוגתו העריצה, עד שהיא זורקת אותו.

קשר שבו האישה תידרש לציית, לשרת, להשתעבד למען הגבר, זה קשר שהאישה תסיים בהקדם האפשרי, ובנחישות.

היא גם תסיים את הקשר כ"קורבן מקופח" ותתלונן לפני הסביבה על קיפוח והתעללות.

כך גם בבית ובניהול הבית –

הבית של בני זוג / משפחה, מנוהל לפי רצונה העריץ של האישה.

לכן כל בית עם אישה לעולם לא נראה כדירת רווקים.

מכאן הרעיון של Man Cave, "מערת הגבר". הגבר נדחק יותר ויותר לשולי הבית ( למרתף, למוסך ).

פועלת בהדרגה

האישה שומרת את דרישותיה בסוד. היא איננה מטיחה את שלל הדרישות שלה בבת אחת.

היא פועלת בהדרגה, לאט לאט, שלב אחר שלב, משתלטת על נכסיו ומשאביו של הגבר.

בהדרגה, היא מקצצת בטובות ההנאה שהיא נותנת לגבר, יחסי מין, גילויי חיבה, וכל טובת הנאה אחרת.

בהדרגה, היא כותשת ומדכאת את הטבע הגברי, עד שהגבר למעשה שרוף, מסורס, עני, תשוש, חסר כל.

מרגע שהיא משיגה את שלה או מרגע שציפיותיה נכזבו, היא מסיימת הקשר, בורחת כ"קורבן".

דימוי נשי עצמאי, ללא תלות ב"וָלידציה גברית", Male Validation

האישה, לעולם לא מתירה לאף גבר להגדיר אותה כ"אישה- נשית".

האישה רואה עצמה כ"אישה נשית" באופן מולד וטבעי. אך ורק היא מגדירה את הנשיות, את טיבה הנשי.

האישה חשה כ"אישה נשית" באופן מנותק מכל יחסי מין, מנותק מכל חיזור, ומכל אהבה גברית.

האישה, לעולם איננה זקוקה לשום "וָלידציה גברית" Male Validation, כדי לחוש "אישה נשית".

האישה בכלל לא מסוגלת לחוש אהבה תלותית בגבר, בטח שלא באופן קבוע, לא לאורך זמן.

היא מביטה על הקשר מרחוק, כצופה מן הצד, איננה מרגישה דבר ממה שעובר על הגבר.

היא מחוסנת מפני איבוד תחושת ה"אני" שלה בגמר היחסים.

הן נמשכות לעוצמה, נמשכות למאפיונרים, נמשכות לגברים מרושעים

לדעת חלק מחברי קהילת MGTOW, נשים נמשכות לגברים מרושעים, בלתי מוסריים, בעלי עוצמה,

אימפולסיביים, נרקיסיסטיים או פסיכופטיים. זה כאילו שהגבר הרע מבטא את הרוע הנשי בגרסתו הגברית.

היא למעשה מתחברת לגבר חזק אנטי סוציאלי, כי הוא מבטא את מה שהיא חשה ולא יכולה לבטא באופן מעשי.

הגבר האנטי סוציאלי, מבטא את האנטי חברתיות שלה, מבטא את ההעצמה האישית הנשית שלה, בגרסתה הגברית.

לדעתו של Blackram, הגבר המאפיונר, הגבר המרושע, סוגד לאישה כאלילה, יותר מכל גבר אחר ( כאן ).

יחד עם זאת, לגישתו, בסופו של דבר היא מואסת גם במאפיונרים, מפני שאלו מסתבכים עם המדינה, נכלאים, נאסרים.

אט אט היא חשה שהיא מואסת בגבר הפושע, האסיר שנכנס ויוצא מן הכלא, ופונה לדרך חדשה שבה היא מחפשת גבר אחר,

גבר בעל עוצמה, אך "נורמטיבי", אחד שאיננו מסתבך עם החוק.

        היא רואה עצמה כאובייקט מיני, רואה עצמה כחפץ מיני

לדעתו של Blackram, האישה רואה עצמה אך ורק כאובייקט מיני, כחסרת ערך ללא קבלת תשומת לב מינית.

לדעתו, האישה "מכורה" לתשומת לב מינית מגברים, ו"מכורה" לתשומת לב קנאתית מנשים אחרות. (כאן)

היא נהנית לקבל תשומת לב מינית, ונהנית להיות מושא לקנאתן של נשים אחרות. זהו המימוש האישי שלה.

לדעתו, היא לא מסוגלת מבחינה רגשית להעריך עצמה בכל דרך אחרת.

לדעתו, תשומת הלב המינית מצד גברים, ותשומת לב כמושא לקנאה נשית, היא המניע המרכזי שלה כ"אישה".

הרעב שלה לתשומת לב, אינו יודע שובע. תשומת הלב כאילו מעוררת אותה לחיים.

גם עצם הדחייה של מחזרים, גם הדחייה ממלאה אותה באושר, בתחושת מימוש עצמי.

כך היא חשה כ"עילוי" ביחס לגבר, חשה כבעלת ערך גבוה יותר מכל גבר.

העניין הוא שיש לה רגשות מורכבים ביחס למין, ביחס לסקס. היא גם נפגעת מהטרדות מיניות.

בנוסף, היא גם מזדקנת מאבדת את השפעתה המינית על גברים.

למעשה, יש בכך הרבה מן האמת. מפני שגברים אינם מעריכים אישה שמנה מכוערת, אחת שאיננה פעילה מינית.

נשים הן אכן אובייקט מיני בעלות יכולת ריבוי והולדה.

ללא עניין המשיכה המינית, ללא יכולת הפיריון וההולדה, נשים הן חסרות ערך.

כל כוחה של האישה, מסתכם ביופיה, ביכולתה להרות לילדים.

היעדר מודעוּת עצמית

האישה פועלת על "טייס אוטומטי", היא פועלת על פי צו ביולוגי. טבעה הנשי, זה כל מה שהיא מכירה.

היא לא מתעניינת בהשקפה הגברית לגבי נשים. זה לא מעניין אותה בכלל, זה לא אכפת לה, זה לא נחשב.

נשים אינן מודעות לטיב הנשי של עצמן, לטיב ההרסני שקיים בהן ביחס לגברים.

אין להן מודעות לאנוכיות הנשית, לקרירות הנשית כלפי גברים, לאי יכולתן לסבול או להקריב מעצמן למען בן זוגן.

נשים אינן מודעות לכך שאהבתן כלפי הגבר, זמנית, מותנית במשאביו של הגבר, עבודתו של הגבר.

לאחר גמר הקשר מיוזמתן, הן רואות עצמן כמי ש"ברחו" מקשר פוגעני, מקשר נצלני, מקשר שבו בן הזוג, אנוכי ומתעלל.

בעיניי עצמה, היא "קורבן צודק", באופן מנותק מכל הגדרה גברית.

היא חסרת כל אמפתיה כלפי בן זוגה, וכלפי כל גבר אחר. היא לא מודעת לזה בכלל, ולא רוצה לדעת.

היא "קורבן נצחי" בעולם עוין. וכל האמצעים כשרים בדרך למימוש שאיפותיה האישיות.

זהו הטבע הנשי האמתי, מאחורי החיצוניות הפנימית שלה, הטבע הנשי שאף היא איננה מודעת לו.

כך היא בנויה לראות את העולם, כקורבן נצחי, או כמלכה עריצה.

זה בדיוק מה שעושה אותה לאישה.

נרטיב המלאכית, נרטיב הפיה הטובה, זהו הדימוי העצמי הנשי

האישה עצמה סבורה שהיא מן מלאכית קטנה, פיה טובה. זהו העוגן שלה שבו היא נאחזת בתחושת אי ביטחון.

"הדימוי העצמי" ו"התדמית הפומבית" של האישה כ"אישה", "נרטיב המלאכית", או "נרטיב הפיה הטובה".

"נרטיב המלאכית" נסב על תרמית עצמית, הונאה עצמית של האישה לגבי עצמה. זהו ה"אוצר" הנשי.

"נרטיב המלאכית" משרה על האישה אשליה שהיא כביכול "נקייה" מכל רוע, אי מוסריות.

זהו הדבר היקר לה יותר מכל, דימוי עצמי נקי ואצילי, תדמית ציבורית נקייה ואצילית.

האישה עצמה מאמינה ב"נרטיב המלאכית" הכוזב שלה, מאמינה שהיא אכן מן מלאכית אצילית.

על משקל סינדרלה, מדובר ב"נרטיב הפיה הטובה". סינדרלה עצמה היא "הפיה הטובה".

זהו הנרטיב הנשי הכוזב, הדימוי הנשי הפנימי הכוזב של האישה וכן התדמית של המגדר הנשי.

בעיני עצמה היא כביכול מוסרית, טובת לב, חסרת זדון. וכך גם נשים אחרות.

היא מכחישה כל אמת מכוערת או מבישה, הן מעצמה, והן מהסביבה.

"נרטיב המלאכית" מורכב מן ה"דימוי העצמי" וה"תדמית החיצונית" שלה.

בכל פעולה ומעשה של האישה, היא שומרת על "נרטיב המלאכית" שלה.

שני אלו, הם ביטוי לאי היושר הנשי, ולחוסר הביטחון הנשי בעצמן כבני אדם, כנשים.

שני אלו מהווים עוגן ל"דימוי העצמי הנקי" של האישה. היא חיה עם עצמה בשלום, כקורבן נצחי.

רוב הגברים מקבלים את "נרטיב המלאכית" ומריעים לו, מחילים אותו לגבי כלל המגדר הנשי.

הגברים מקבלים את "נרטיב המלאכית", ממש כפי שהנשים עצמן נחושות לראות את עצמן.

הגבר בנוי ליפול אל המלכודת הזאת. הוא ממילא כרוך אחר אימו הביולוגית שמייצגת עבורו את המגדר הנשי.

כשהוא פוגש את האישה שהוא נמשך אליה, הוא משליך עליה את רגשותיו הישנים כילד כלפי אמו.

הוא מעוניין ב"וָלידציה נשית" מאת זוגתו, והיא מעין מלאכית בעיניו, מן גואלת, מעין אמא חלופית.

האישה בילדותה, איננה חשה תלות רגשית באביה. זהו ההבדל.

גבר הדוחה את "נרטיב המלאכית", רואה את האישה כ"סוציופטית", מושלך בהקדם האפשרי מכל קשר.

אף אישה איננה מסוגלת ואיננה מסכימה שבן זוגה יראה אותה כזונה מופקרת, רשעית, אנוכית, פרזיטית.

יתכן שזה בדיוק מה שהיא, אבל היא איננה מסוגלת לקבל זאת בשום אופן.

ממש כמו שבאף בית זונות, אין שלט של "בית זונות", ואסור לקרוא לזונה "זונה"... כי הדבר ייחשב לקללה,

ייחשב להתגרות, ייחשב למעשה שלא ייעשה. כי הדבר יפגע ברגשותיה של הזונה, גם שהיא זונה ממש.

נשים אינן מסוגלות להתמודד עם זיכרונות מבישים. הן רואות עצמן כקורבן נצחי העושה הכל כדי לשרוד.

עברה של האישה עשיר במעשים מבישים שהיא מדחיקה מזיכרונה, ואיננה מעוניינת להתמודד איתם.

זיכרונותיה, גורמים לה להתבייש בעצמה, להיגעל מפני עצמה. היא חרדה מפני בושה פומבית.

היא מרמה את עצמה ואת הסביבה לגבי טבעה האישי האמתי, כ"אישה", היא כביכול "מלאכית קטנה".

ההדחקה הזאת מביאה את האישה לאי יושרה פנימית ונפשית, בזיכרונותיה, ובדימוי העצמי שלה.

היא מסוגלת לשקר לעצמה ולסביבה, שחלק ממעשיה מעולם לא קרו במציאות. שחלק מעברה, לא התקיים מעולם.

ההונאה העצמית הזאת, אי היושרה הזה, הם "נרטיב המלאכית" הכוזב של כל אישה.

הגבר בנוי אחרת מכפי האישה בנושא הזה. אין לו מן "נרטיב כוזב" לגבי עצמו.

אם הגבר חי בשקר עם עצמו, הוא איננו מתגאה בכך בכלל אלא בדיוק להיפך.

האישה מחזיקה באופן טבעי את "נרטיב המלאכית". ככל שהוא חזק יותר, כך היא יותר שלמה עם עצמה.

האישה חיה עם עצמה בשלום, רק בעזרת טיפוח הדימוי העצמי שלה בעיניה, וטיפוח תדמיתה הנקייה.

האישה תחילה מרמה את עצמה בעניין טיבה האמתי, ורק כך הגבר מרומה גם הוא.

הגבר ממילא הוא פנטזיונר ביחס לנשים, מפני שהאישה היחידה שהוא מכיר ואוהב, היא אמו.

הגבר איננו מסוגל להגות מחשבה שלילית או ביקורתית נגד אמו.

התפקחות הגבר מאשליותיו לגבי נשים - הפיקחון הגברי

מרגע שהיחסים הרומנטיים מתחילים, יש מעין "ירח דבש" של כמה שבועות.

הגבר מקבל "וָלידציה נשית" למשך תקופה של כמה שבועות, והוא מתמכר לתחושה הזאת באופן מוחלט.

זהו הדבר שהגבר רוצה ומקבל, "וָלידציה נשית" Female Validation.

הגבר רואה בזוגתו מן "גואלת", "מושיעה". הוא חי באשליה שזוגתו נכנעת לו, רוצה לשרת אותו, אוהבת אותו.

ה"וָלידציה הנשית" שהאישה מספקת לגבר, היא מכשיר כוזב, הונאה, תרמית, והכל כדי לתמרן את הגבר.

בילדותו, כילד קטן, הוא שאף לקבל "וָלידציה אימהית", ובבגרותו, הוא מעוניין ב"וָלידציה נשית" מבת זוגתו.

הגבר מאמין שהוא בעל שליטה, שהוא נערץ, שהוא חיוני, הכרחי, שהוא בעל ייעוד ותכלית, שיש טעם ממשי לחייו.

הגבר מאמין שהיחסים סימטריים, שהאישה חשה כלפיו "תלות רגשית", "חרדת נטישה", ממש כפי שהוא חש.

אט אט, בקביעות, בהדרגה, הגבר נחשף לאכזבות חוזרות ונשנות, ולהשפלות. אט אט הוא מתפקח מאשליותיו.

אשליית הגבר לגבי הטיב הנשי, הולכת ונהרסת בידי בת זוגתו, לאט לאט, בהדרגה, בקביעות, באופן בלתי פוסק.

התנהגותה האנוכית של האישה, מאלצת את הגבר להיווכח בטבע הנשי האמתי, המכוער.

הגבר נזרק, מושלך, מאוכזב, מושפל בידי האישה, ולא מקבל עוד שום וָלידציה נשית בכלל. הוא חש חסר ערך.

עם גמר הקשר, הגבר מבין שבת זוגתו אינה תלותית בו כלל וכלל. שהיא חסרת רגשות כלפיו.

בשלב כלשהו, הגבר מבין שהוא נפל קורבן להונאה וניצול, תרמית, תרגיל.

כל סממן חיצוני של רגשותיה, וכל ביטוי מילולי של רגשותיה ( אם היה כזה ), הכל נסב על תרמית.

ה"וָלידציה הנשית" שהוא קיבל, הייתה מזויפת, הייתה מפוברקת, הייתה כוזבת. הכל היה בלוף.

וכל זה, רק בגלל שהאישה רצתה ממנו משהו מסוים שהוא נתן לה. עד שהגבר נמאס עליה.

בתחילה, הגבר רואה באישה "מלאכית", גואלת, מושיעה, אישה אידיאלית, בעת שהיא איננה כזאת.

היא לא מרגישה שום דבר כלפיו, היא חסרת כל רגשות עמוקים, חסרת כל אשליות כלפי הגבר.

"אהבתה" של האישה, מעולם לא התקיימה, לא נולדה, ולא נבראה. הכל היה כוזב.

האישה מחוסנת מפני נזקי האהבה, מפני איבוד תחושת ה"אני" שלה עם גמר היחסים.

האישה, לעולם איננה זקוקה לשום "וָלידציה גברית" Male Validation.

הכל היה רק אשליה, הכל התקיים רק במוחו של הגבר. שום דבר מרגשותיה לא היה אמתי.

אהבתה, הייתה רק פיברוק, רק הצגה, רק משחק. זה היה קלי קלות עבורה, היא נולדה לעשות כן.

זהו יעודה הביולוגי הנשי, זה הדבר היחידי שהיא מכירה ויודעת לעשות. מניפולציה רגשית.

מרגע שהיא כבר לא זקוקה יותר לגבר, היא זורקת אותו בנחישות מוחלטת.

עבורה כל ההתנהלות הזאת שלה, היא טבעית, היא רגשית, היא כביכול ספונטאנית.

האישה איננה מזהה את דפוס ההתנהגות העצמי שלה ביחס לגברים, היא לא רואה את הדברים באופן אובייקטיבי.

גמר הקשר, והפיקחון הגברי מהווה אסון לגבר. הגבר מאבד את תחושת ה"אני" שלו.

האישה האמתית, אכזרית, חסרת כל אמפתיה, חסרת כל רגישות כלפי הגבר.

הוא כבר לא יודע מה ערכו כ"גבר" או כאדם בכלל. הוא חש חסר ערך.

הוא חש חסר כל ערך, ריק, חלול, כתוש, מרוסק, מושפל, מרוּמה.

האישה ה"מלאכית" איננה קיימת באף פינה בעולם.

גבר אחד בכל פעם, פעם אחר פעם... Hypergamous

הנטייה הטבעית של האישה זה לצאת עם גבר אחד בכל פעם, לזרוק אותו, ולהמשיך אל הגבר הבא.

כל קשר שלה עם גבר, בד"כ מונוגאמי מצדה. כל קשר כזה הוא מן פרויקט זמני, עד לקשר עם הגבר הבא.

הגבר הבא שלה לעולם חייב להיות מוצלח יותר בעיניה מכל קודמיו. זו מן "עליית מדרגה" עבורה.

היא משתדרגת ללא הרף באמצעות בני זוגה, היא אופורטיוניסטית אך רק כלפי מעלה,

כביכול קופצת מענף אחד לאחר, כשכל ענף כזה מעלה אותה גבוה יותר ויותר. לעולם לא כלפי מטה.

הכלל המנחה הוא שדרוג עצמי, שדרוג משאבים, שדרוג איכות החיים, שדרוג רמת החיים שלה ושל ילדיה.

זהו הלך הרוח הקבוע, התמידי הנצחי של האישה, שדרוג, שדרוג, שדרוג, תוך החלפה של ישן בחדש.

חלומו של הגבר שונה משל האישה. רצונו לצאת עם כמה נשים בעת ובעונה אחת, מבלי לזרוק אף אחת.

בן זוג חלופי בכוננות – בחלק מסרטוני MGTOW, שמעתי יותר מפעם אחת על "בן זוג חלופי".

בן הזוג החלופי נועד למלא את החלל בחייה של הבחורה, חלל שעלול להיווצר בגמר הקשר העיקרי.

יתכן שקיומו של הבן הזוג החלופי גם מפחית במידה רבה את חרדת הנטישה של הבחורה מפני פירוד.

יתכן שמדובר במן חריג לכלל ה"שדרוג".

נשים מתביישות בְ אי היושר הרומנטי שלהן כלפי גברים

נשים מתביישות בינן לבין עצמן, שהן למעשה חסרות כל רגשות כלפי בן זוגן.

הן מתביישות בקרירות הרגשית שלהן, בחוסר האמפתיה שלהן כלפי גברים בכלל.

הקרירות הרגשית שלהן, התרמית שלהן, היא "סוד מביש" שהן חייבות להסתיר בכל מחיר.

הן יודעות שאהבתו של הגבר כלפיהן, ישרה וכנה. הן מבינות שהגבר נעלה עליהן ביושרה הרגשית שלו.

הן מבינות שהן עצמן פועלות מתוך זדון, רשעות, ניצול. שהן חלק מהונאה, מתרמית.

התובנה הזאת, הידיעה הזאת, איננה מלווה ברגשות אשם, וגם לא ברצון או כוונה להשתפר.

דרך הפעולה הזאת, זו הדרך היחידה שהן מכירות. אי יושר רומנטי כלפי גברים. הונאה וניצול.

הן חשות בושה, אך לעולם לא חשות אשמה ולא מקבלות שום אחריות לטיב התנהגותן.

הן דבקות בדרישותיהן, דורשות לקבל הערצה כמלאכיות, דבקות בדרישותיהן לגבר המושלם שאיננו קיים.

האישה לא מוכנה להתפשר על דרישותיה לעולם. כל פשרה בעיניה, מתורגמת כתחושה של "לוזרית".

זהו הפרופיל של "האישה המצליחה", זו שאיננה מתפשרת לעולם, ומשיגה את כל דרישותיה על גבם של גברים.

"האישה המצליחה" היא למעשה "זונה מוצלחת", פסיכופטית מוצלחת, סוציופטית מוצלחת, עלוקה, טרמפיסטית.

נשים דבקות בדרכן להונות ולנצל, לנצל ולהונות את בן זוגן.

הלב הנשי, נחות לעומת הלב הגברי. האישה, לעולם ילדה אינפנטילית

הלב הנשי, הלך הרוח הנשי, נחות באופן דרמתי לעומת זה של הגבר.

הגבר חש משיכה ואהבה באופן עמוק, הוא מוכן לשרת, להקריב, להשתנות ולהשתפר למען האישה.

האישה כמעט ואיננה חשה דבר למעט ענייניה, רצונותיה, הקיפוח שלה, הזכאות שלה ורשימת הדרישות שלה.

היא איננה מעוניינת ללמוד על גברים, לדעת על הטבע הגברי, היא איננה מוכנה להשתנות בכלל, ולא להשתפר.

היא ילדה נצחית, גם בהיותה מבוגרת או קשישה, היא לעולם ילדה אנוכית, ילדה מתנשאת, ילדה שמאוהבת בעצמה.

היא בזה לכל גבר, בזה לגברים, רואה בהם רק אמצעי, מכשיר, חפץ, או מטרד.

היא בזה לגבר שנמשך אליה, בזה לגבר שמתאהב בה ומוכן להקריב עצמו למענה.

הסחר שלה במיניות שלה, הונאה וניצול, מניפולציות רגשיות, כל אלו דרכן היחידה שהן מכירות.

אהבתה לעולם לא נדבנית, לא אלטרואיסטית, לעולם לא למען קידום ענייניו של הגבר.

היא לעולם ילדה, לעולם בלתי מפותחת רגשית ביחס לגבר.

היא חשה כמו ילדה, כי היא למעשה ילדה... ילדה תמידית בגוף של אדם בוגר.

הכל חייב להיעשות עבורה, להינתן לה על מגש של כסף, היא זקוקה לתשומת לב כמו ילדה.

היא רוצה שיאכילו אותה כמו ילדה, שיפנקו אותה, שיתנו אוכל ושתייה, פינוקים, קינוחים והכל חינם.

היא לעולם עריצה מוחלטת

הן האישה החלושה והשברירית ביותר בעולם, והן כל אישה אחרת, היא לעולם עריצה.

היא לעולם חייבת לערוץ, להפעיל, לנהל, לצוות, ולקבל את רצונה מהגבר.

הגבר חייב להיות המשרת שלה, ולשרת אותה כרצונה כל זמן שהיא רוצה בכך.

אם הגבר איננו צייתן, איננו משרת את האישה בדיוק לפי רצונה, היא זורקת אותו בהקדם ולעולם איננה מביטה לאחור.

הגבר חייב לציית, לסור למרותה, לעבוד למענה, לעתים גם מבלי שהיא מבקשת במפורש.

האישה ה"מסורתית הכנועה" לעומת ה"פמיניסטית המודרנית", שתיהן גרסאות זהות של אותה אחת.

המסורתית הכנועה, מייצגת את ה"שוטר הטוב". הפמיניסטית, מייצגת את ה"שוטר הרע".

שתיהן נשים שפועלות ממניעים אנוכיים.

החבאת העבר שלהן עם גברים, החבאת האישיות העריצה שלהן

נשים מודעות היטב לעברן המביש עם גברים. הן מודעות שהן פגעו ועזבו גברים שאהבו אותן.

אין להן שום צורך להיטהר מאיזו "אשמה" מפני שהן אינן חשות שום אשמה.

הן פותחות דף חדש ונקי עם גבר חדש, כאילו ממציאות עצמן מחדש, מתחילות מחדש באופן נקי.

הן מנתקות כל קשר עם הגבר הקודם, או גברים קודמים.

היא "מרשיעה" כל גבר מקשרים קודמים, כ"נבל מרושע", כ"נצלן" כ"מתעלל", כ"בחור גרוע".

אבל הן רק חוזרות על עצמן ועל הטיב הקלוקל של התנהגותן עם כל גבר חדש, שוב ושוב, עד אינסוף.

פתיחת דף חדש עם גבר, היא רק עוד הונאה של עוד גבר חדש, עוד תרמית, עוד ניצול, ועוד כישלון.

היא שוב פועלת כעריצה, היא שוב זורקת את הגבר, היא שוב קורבן מקופח לרשעות של אחר.

איננה מסוגלת לקבל שיפוט מוסרי, ולא ביקורת עניינית

האישה איננה מסוגלת וגם לא מסכימה לקבל שיפוט מוסרי, או ביקורת אובייקטיבית לגבי טבעה הנצלני והאנוכי.

אין לה היכולת הנפשית להביט פנימה אל עצמה ( Introspection ) ולחיות עם עצמה בשלום עם זה.

מכאן הצורך במסכות, באיפור, בחיצוניות, בהישענות על התדמית החיצונית שלה, בתחזוק "נרטיב הקורבן" שלה.

היא חשה מפוחדת, חשה חרדה, כעס וזעם על מי שמעיז למתוח עליה ביקורת, שיפוט, אי נחת מהתנהגותה.

נרטיב הקורבן, נרטיב המלאכית, התדמית החיצונית הנקייה שלה, הסתרת כל פרט מביש לגבי עברה-

כל אלו האחרונים נועדו לטשטוש האמת בעיני עצמה, טשטוש המהות, טשטוש כל ביקורת, מניעת כל ביקורת או שיפוט.

עצם המחשבה על ה"אמת", על "שיפוטיות" לגבי טבעה, על "ביקורת נוקבת" לגבי טיבה האמתי, מעוררים את חרדתהּ.

היא שונאת את האמת לאמיתה. היא לא רוצה לראות את עצמה במראה, ולא להכיר בטיבה האנטיסוציאלי.

כל שיפוט מוסרי נגדה, כל ביקורת מוסרית על טבעה, נתפס אצלה כתוקפנות גברית, כמיזוגניה, כחציית גבול.

האישה פועלת לפי טבעה הנשי, היא לא מכירה שום דבר אחר, ולא יכולה לפעול אחרת.

איפור, צבע, שתלים, משחות, קרמים

נשים מתאפרות משחר ההיסטוריה, ברחבי כל העולם, הן מתאפרות, קונות ביגוד, קונות לעצמן נעליים,

משקיעות בניתוחים פלאסטיים ובשתלים. וכל זאת כדי להיראות "צבועה", אחרת מאשר "טבעי".

המראה הטבעי הנקי, לא מתאים לה. היא רוצה להיראות אחרת מכפי שהיא באמת.

הגבר לעולם לא מתאפר, לעולם לא מנסה להיראות אחרת מכפי שהוא באמת. הוא טבעי ואמתי.

האישה פועלת בדיוק הפוך מהגבר, מתייפה באופן בלתי טבעי. היא צבועה.

ככל שהיא יותר צבועה, ככל שהדימוי שלה אחר מאשר טבעי, כך היא מרגישה יותר "טוב עם עצמה".

כל אישה היא זונה טבעית, זונה מְלידה, זונה נצחית, זונה מקצועית

לדעת אלכס, כל אישה היא לעולם זונה טבעית, זונה מְלידה, וזה כל מה שהיא יודעת לעשות עם גברים.

כל אינטראקציה של אישה עם גבר, היא לעולם זנותית, לעולם נסבה על אתנן זנותי ברור, בדר"כ לא רגשי.

כל שהטבע הנשי יודע לעשות, הוא זנוּת חליפין. כל רגש רצוי שהיא נותנת לגבר, לעולם מוּתנה בדרישות ובתנאים.

כל אישה, היא לעולם זונה טבעית, והיא לעולם מקבלת טובות הנאה מוחשיות, או חיזוקים נרקיסיסטיים.

אישה איננה חשה שום רגשות רומנטיים, רגשי אשמה, ייסורי מצפון, אסירות תודה, או קבלת אחריות כלפי הגבר.

האישה איננה תלותית רגשית בגבר כלל וכלל, אינה חשה שום חרדת נטישה ביחס לגבר. היא קרה כמו קרח.

האישה מצדה, איננה גומלת לגבר במאומה, למעט ביחסי מין, וָלידציה נשית מפוברקת.

האישה ה"רגילה", זהה לזונה המקצועית, פועלת ללא שום רגשות כלפי אף לקוח או בן זוג. כולם רק עוברים ושבים.

האישה, איננה מסוגלת לחוש רגשות רומנטיים ברמה עמוקה, וגם לא לחוש שום ברית אישית כלפי גבר כזה או אחר.

היא כפוית טובה, היא בזה לבן זוגה, היא זורקת אותו לאחר שהיא מיצתה אותו, לאחר שהשיגה מבוקשה ממנו.

רצונה של האישה למעשה נסב על חבילה שלמה של דרישות, למעט אהבה כנה, למעט אהבה ישרה.

רצונה לעולם בדברים אחרים למעט אהבה נטו. רצונה לעולם נסב על דרישות חומריות, טובות הנאה, צורך נרקיסיסטי.

זהו הטבע הזנותי של כל אישה ואישה, שהיא מודדת אותך באופן פסיכופטי, באופן חסר כל חמלה, חסר כל אהבה.

זונה לא זקוקה לשום רגש, שום חיבה, ושום אהבה, כדי לשכב עם לקוח. אין לה שום רגשות כלל וכלל לאף לקוח מכל סוג.

כך גם האישה, היא לעולם בשליטה, בכל רגע ממש, לעולם משיגה את רצונה, לעולם איננה מעוניינת באהבה למטרת "אהבה".

כל אישה בעולם, היא לעולם זונה טבעית, זונה נצחית, זונה מקצועית, חסרת יכולת לחוש אהבה, חסרת צורך באהבה כנה אל הגבר,

חסרת צורך באהבה גברית למענה. היא לעולם מרוכזת בקידום ענייניה האישיים. אהבה איננה אחד מענייניה האישיים.

אלכס מדגיש זאת חזור והדגש, שמע' יחסים בין גבר לאישה לעולם איננה יכולה לעמוד אך ורק על אהבתו של הגבר ללא טובות הנאה

אחרות שהאישה מקבלת מהגבר. טובות ההנאה האחרות של מערכת היחסים, הן ה"אתנן" של האישה, והם חובה מוחלטת.

אישה וזנות, הן שני תכונות בלתי ניתנות להפרדה. הזנות מגדירה את האישה כ"אישה". כל אישה בעולם פועלת כזונה.

זה כל מה שהיא יודעת לעשות. זה אמצעי הישרדות. היא לא מסוגלת לחשוב ולא להרגיש כמו "גבר".

אין זנות חינם, אין סקס חינם

אלכס מציין זאת כמה פעמים, שאין "זנות חינם" הנסבה על סקס לבד, או רגש בלבד.

האישה חייבת לקבל את האתנן שלה, והאתנן שלה מוחשי, שווה ערך כספי.

האתנן של האישה, מהווה חובה מוחלטת בכל מערכת יחסים.

ללא האתנן שהאישה רוצה, היא תחוש מקופחת ותסיים את הקשר.

מנטליות של "להציל זונה"

לעתים, הגבר התמים וחסר הניסיון מזהה את הטבע הזנותי הנשי, ורוצה "להציל" את האישה מהזנות שלה.

אלכס קורא לזה "מנטליות של להציל זונה". זה מצב שבו הגבר שוגה באשליה שהוא בעל שליטה רגשית על האישה,

הזונה, המופקרת, הסוציופטית. הוא רוצה לשרת את האישה, להציל אותה ממצבה, הוא רוצה בעלות על האישה, לזכות בה,

הוא רכושני כלפיה. לדברי אלכס, ניסיון כזה, הוא בהכרח ניסיון נפסד, תוך נטישה והשפלה של הגבר ה"מושיע".

כחסרת אמפתיה לגברים, היא אינה מסוגלת לאהוב גבר ובטח שלא להתמסר לשליטתו, איננה תלותית בו רגשית.

הנטישה וההשפלה, חלה לאחר שהיא השיגה כל מבוקשה מבן זוגה, ולא לפני כן.

היא ממשיכה הלאה בחייה, ללא שום נקיפות מצפון, אשמה, וללא חרטה.

היא רוצה ממך "מחויבות", קשר רציני", היא רוצה ומעריכה "גבר טוב"

במילים "מחויבות", "קשר רציני", "גבר טוב", רצונה בגבר שיקריב עצמו למענה, עבד נרצע, משרת, אובייקט, סוכן אישי,

היא מצפה שהגבר ישכח מרצונותיו האישיים למען עצמו, ושישרת אך ורק אותה, שיקריב את חייו למענה.

היא "מעריכה" את בן זוגה רק עם טובות הנאה שהיא מקבלת ממנו. "הערכה" זה המקסימום שהיא חשה כלפיו.

היא איננה תלותית רגשית כלל וכלל באף גבר, איננה מאוהבת, איננה חשה שום חרדת נטישה בכלל.

כל שיש לה זה אך ורק ציפייה, תחושת זכאות, תחושה שמגיע לה לקבל כל הקרבה מאת בן זוגה.

היא אומרת שהיא "רק רוצה למצוא מישהו לאהוב, ושהוא יאהב אותה בחזרה". זו כמובן הטעיה.

היא איננה מסוגלת לאמר ביושר ובכנות, שהיא רוצה עבד נרצע, משרת, פועל צייתן, קורבן מתכלה, קורבן בר חלופה.

היא קוראת לזה בקיצור "מחויבות", "קשר רציני", וכוונתה היא לכל החבילה כולה והכל לפי דרישותיה, שאיפותיה בחיים.

אם אתה אכן מציית לכל חובה וציווי שהיא מחילה עליך, אז אתה "גבר טוב". אתה זוכה להערכה.

לא מפותחת מינית, לא מגיעה לפורקן מיני

הגבר שבוי באשליה פורנוגראפית, הוא סבור שעם האישה הבאה, הוא יממש את כל חלומותיו הפורנוגראפיים.

לדעתו של אלכס, רוב הנשים בעולם, לא מפותחות מינית, לא מגיעות לפורקן מיני, Sexually Unresponsive.

במילים אחרות, רוב הנשים לא "עובדות" למען הגבר, אפילו לא ביחסי המין עצמם.

הם לא רואות ביחסי מין משהו שנעשו "למענן". הם רק פותחות את הרגליים, ונותנות לגבר לגמור.

יחסי המין עצמם, לא מביאים את האישה לשום "פורקן", לשום "התמכרות", לשום "תלות" בבן זוגה הגבר.

הטבע הנשי, שרר גם אצל חווה, האישה הראשונה

המעשה הראשון שמתואר בתנ"ך, הנו מעשה של הונאה ותרמית.

האישה נבראה מראש נוחה לתרמית, נוחה להונאה, לא מוסרית, קצרת רואי.

חווה, האישה הראשונה בתנ"ך, נכנעה להדחת הנחש הקדמון והפרה את רצון אלוהים.

כן מפורט שהאישה, נכנעה למראה היפה של פרי עץ הדעת, והתעלמה מטיבו ומהשלכות אכילתו.

הגבר הראשון בתנ"ך, נכנע לאישה ששידלה אותו והפר את ציווי אלוהים.

הטבע הנשי, שרר החל מהאישה הראשונה בהיסטוריה, היא חווה.

היא לא מכירה שום דרך אחרת לפעול נגד גברים או נגד הממשלה.

ואין שום מרכיב רגשי בהתנהגותה עם בן זוגה, הגבר. לא כלפי בן זוגה.

לא תמיד זקוקה לפמיניזם

לדעת אלכס, ככל שהאישה נראית יותר טוב, כך היא פחות זקוקה לפמיניזם.

ככל שהיא יותר סוציופטית, כך היא פחות זקוקה לפמיניזם.

ככל שהיא יותר כעורה ואומללה, כך היא זקוקה יותר לפמיניזם.

הרעיון הכללי הוא לתמרן את הגבר באמצעים רגשיים, או חוקיים, לשלוט בגבר בכל מקרה.

האישה בעצמה עוברת הטעיה וניצול, והיא נהנית מכך

לדעת אלכס, האישה, הרמאית הטבעית, בעצמה עוברת מן הונאה וניצול מאת ה"מדינה".

המדינה נותנת לה מן שדרוג מלאכותי, מן תנופה מלאכותית, העצמה מלאכותית, הערכת יתר חלולה.

כל מה שהאישה עושה, זה רק בהתאם לפעולות הגוף הטבעית שלה והיא מוערכת על כך.

האישה אוהבת את המדינה, נהנית מהיחס המועדף שהיא מקבלת מן המדינה על פני הגבר.

הגבר לעולם רק נענש על כך שהוא נולד גבר, על כך שהוא נמשך לנשים ומעוניין בכמה נשים בעת ובעונה אחת.

החוקים האלו, הם חוקים גיינוסנטריים. המדינה היא גיינוסנטרית. הן האישה והן המדינה, נסבים על "עיקרון השליטה".

האישה לעולם איננה נענשת על טבעה הנשי, לעולם איננה נשפטת על טבעה. היא לעולם חפה מפשע.

לדעת אלכס, האישה מוכנה לכל שיפור תנאים וקידום זכויות, כל זמן שהיא איננה נשפטת על כך בעצמה, אישית.

האישה כאילו איננה חלק מהמדינה שרק משפרת את מעמדה ( של האישה ). הם שתי ישויות נפרדות.

לדעת אלכס, דרכה של המדינה לתמרן גברים, עוברת דרך נשים, דרך מניפולציה על נשים.

כל גבר עלי אדמות, הוא כביכול "גבר מתעלל", הוא גבר מקפח, הוא אויב האישה.

האישה שותפה לכל ישות וכל רשות, ובלבד שטיבה האמתי לא ייחשף לעולם.

לכך האישה מתכוונת במילים "תמיכה, הבנה". להיעדר כל שיפוט, היעדר ביקורת על טבעה הנשי.

כוונתה "אני יודעת שאני לא מוסרית, אך זה כל מה שאני יודעת להיות, ואני לא מסוגלת לחוש אשמה".

האישה עצמה יודעת ומבינה מה טבעה, אך איננה חשה שום אשמה ושום אחריות לגבי טבעה האמתי.

רצונה של האישה, להרחיב את ה"רישיון" שניתן לה, ולפעול ביתר חופש. להרוס, להשמיד.

האישה איננה חשה שום אשמה, איננה מסוגלת לחוש שום אשמה ביחס לעצמה, ביחס לעברה או ביחס לאישיותה.

היא רק טבעית, היא פועלת על פי צו הלב, והיא לא מסוגלת לחוש "רע" לגבי זה.

היא מבינה את טיבה הפנימי האי מוסרי, אך איננה מסוגלת לחוש רע עם זה.

תסביך נחיתות

האישה מודעת באופן טבעי שהיא נחותה לעומת הגבר, שהלב שלה נחות לעומת לבו של הגבר.

היא מבינה שהיא בלתי מפותחת ביחס לגבר, שהיא לא מוסרית, חסרת אהבה כלפי הסביבה שלה.

שכל פעולה שהיא עושה, לעולם נסבה על רווחיות, קבלת טובות הנאה, ולעולם לא על בסיס רגשי.

אין לה יושרה אישית, וגם לא מניע רגשי אמתי כלפי הסובבים אותה, ביחס לדרכה להשיג את מבוקשה.

מכאן גם תסביך הקורבן שלה, תסביך הקיפוח שלה. היא חייבת להאשים ולהשפיל את הגבר.

כשהאישה משפילה את הגבר, היא חשה בעלת ערך מוסרי, נקייה מכל עוון מוסרי.

לעתים, נשים מסיטות האש כך "יש נשים כאלה, אבל לא אני". זו הסטה, Deflection.

גם המשפט, "לא כל הנשים כאלה", גם הוא הסטה, Deflection. הכל הולך כדי להכחיש שהיא עצמה כזאת.

הכל כדי להסתיר את הטבע הנשי האמתי שלה, להסתיר אותו בכל מחיר, גם כשהיא מסכימה שאחרות הן כאלה.

היא לעולם תטען ל"טוהר מידות" ותמימות. היא כביכול תמיד מוסרית, תמיד הוגנת.

היא משקרת לעצמה ולאחרים, הכל לטשטוש טבעה הנשי המביש, הכל כדי לא להתמודד עם בושה פומבית.

היא חסרת יושרה רגשית, חסרת אהבה, היא חסרת אמפתיה, חסרת מצפון, חסרת חרטה, חסרת רגשי אשם.

היא מודעת לכך, וחייבת לטשטש זאת מכל וכל.

היא מחוסנת מפני כל כישלון רומנטי, היא מתאוששת ללא פגע

האישה מחוסנת באופן טבעי, מפני כל רגשי אכזבה רומנטית או כישלון רומנטי.

היא מחוסנת מפני איבוד תחושת ה"אני" שלה, גם כשהיא נזרקת ע"י הגבר בניגוד לרצונה.

הריחוק הרגשי שלה, הניתוק הרגשי שלה, האדישות שלה, הקרירות שלה, הם מקור הכוח שלה.

אם הקשר נכשל בניגוד לרצונה, היא חשה מידה של כישלון בשִעבוד הגבר, נכשלה בשִעבוד הגבר.

היא כאילו רק משקיפה מן הצד על הקשר, על רגשותיו של הגבר. היא לא חלק מהרגשות שלו.

היא לא מרגישה שום דבר כלפי אף אחד בכלל, לא מרגישה דבר כלפי הזולת, ולא כלפי הסביבה.

היא לא זקוקה לאהוב גבר, לא זקוקה לאהבה גברית, ולא וָלידציה גברית, ולא שום דבר רגשי אחר לגבי עצמה.

היא יכולה להיכנס לקשר חדש, גם ללא שום רגשות בכלל, ללא רגשי אשמה, ללא נקיפות מצפון.

החיסון הטבעי הזה, חסר, לא קיים אצל הגבר.

הגבר עלול לחוש שהוא איבד את ה"אני" שלו בכישלון רומנטי. הוא חש כתוש, אבוד.

הן חזקות בהרבה מכפי שהן עשויות להיראות

כוחה של האישה, בנפשה הקרירה והאנוכית, בנחישותה לחיות למען עצמה ולמען ילדיה כשיש לה ילדים.

האישה איננה חשה את מלוא הכאב והסבל שגברים עשויים להרגיש מבחינה נפשית רגשית.

נדיר שאישה תתאבד בגלל רגישות, דכדוך, עצב, אהבה נכזבת, תחושת כישלון וכיוב'.

הן חזקות מבחינה נפשית, אולי אף יותר מכל גבר, והן מאריכות יותר ימים מרוב הגברים.

תחושת ה"אני" שלהן, לעולם לא נפגעת מקשר רומנטי שנכשל.

אין לה חוש צדק, היא לא הוגנת

האישה, חסרת חוש צדק של ממש, והיא לא מחפשת שום צדק מול גברים.

האישה משוללת יכולת היגיון של ממש, או שיכולת ההיגיון שלה מופחתת לעומת זו של הגבר.

על כן, היא גם עשויה להימצא כוזבת, בלתי אמינה. והכל למען קידום ענייניה האישיים.

היא לא מסוגלת להתייחס לשום נושא או עניין, באופן אובייקטיבי, אלא רק באופן שבו הנושא משליך לגביה.

כל נושא ועניין שלה, לעולם מתורגם ביחסו אליה, בתרומתו אליה אישית, או בהשלכותיו על המגדר הנשי כולו.

היא לא נאמנה בקיום הבטחה שנתנה לגבר, לא נאמנה לשום הסכם שהסכימה לגביו מול גבר, לא לטווח הארוך.

האישה לא מסוגלת להתעלות מעל השקפתה הסובייקטיבית כ"אישה".

היא לא מכירה בחובותיה הכספיות כלפי אף גבר, בן זוגה.

היא חסרת מקוריות

לפי שופנהאואר, אף אישה בהיסטוריה, לא הפיקה, לא המציאה, ולא יצרה שום יצירה מקורית, חסרת תקדים.

כל שהאישה הצליחה ליצור, להפיק, להשיג או להמציא, כבר היה קיים בעולם.

נשים בד"כ חסרות כל מקוריות, כל מחשבה מקורית, כל יצירה מקורית, חסרות דימיון ומעוף.

שופנהאואר סבור שגבר לומד כל עניין ובעיה, באופן ישיר, והכל כדי לקדם את רצונו ושליטתו.

אישה לעומת זאת, לומדת כל עניין ובעיה, והכל באמצעות הגבר, או גברים.

המיניות של האישה

לדעת אלכס, המיניות של האישה, לעולם איננה נסבה על "ייחום נטו" אלא לעולם כרוכה ברגשות.

כל אישה, לעולם נחושה לקבל משהו נוסף מיחסי המין שהיא נותנת, איזושהי טובת הנאה, או משהו רווחי אחר.

סיפוק רגשי, תחושת ביטחון, תשומת לב, תחושה שהיא נאהבת ורצויה, אלו חיוניים לה לקיום יחסי מין.

לדעת אלכס, "ייחום נטו" ללא מרכיב רגשי כלשהו, לעולם איננו נותן לאישה סיפוק מיני של ממש.

בן זוגה של האישה, חייב גם לספק את האישה רגשית, לענות על ציפיותיה הרגשיות, ולבטא "רגשי תלות ומחויבות".

אישה בריאה בנפשה, לעולם איננה קופצת למיטה עם גבר כלשהו, ללא מעורבות רגשית כלשהי כלפיו.

תחילה היא חייבת לחוש משהו כלפי בן זוגה, משהו רגשי, משהו לבבי, ורק לאחר מכן היא מקיימת יחסי מין.

ללא שום רגשות מצדה, היא לא יכולה ולא רוצה לקיים יחסי מין עם בן זוגה. היא עשויה לחוש גועל מכך.

ריבוי בני זוג על פני תקופה קצרה יחסית, איננו יכול לקדם שום יעד ביולוגי שלה, איננו רווחי עבורה.

מצב של ריבוי בני זוג בתקופה קצרה יחסית, יגרום לה לחוש כ"לוזרית".

לדעתו של Howard Dare, האישה, היא כמו עכביש "האלמנה השחורה" ( כאן ).

היא מזדווגת עם בן זוגה, ומיד טורפת אותו, מכלה אותו. בן זוגה איננו ידיד שווה לה, איננו שותף שלה.

הוא רק אובייקט, משאב, חפץ, אוכל, אמצעי ולא יותר מכך.

כך הם כל הגברים עבורה, הם משאב מתכלה, אמצעי להשגת מטרה אחרת.

היא לא סקרנית לגבי הטבע הגברי

נשים, אינן סקרניות לגבי מה מניע גברים, איך גברים חושבים ומה גברים מחפשים, ואיך עליהן להשתפר.

נשים מצפצפות על הטבע הגברי. זה לא מעניין אותן, זה לא מקדם את ענייניהן האישיים.

האישה יודעת מה היא רוצה להשיג בחיים והיא זקוקה לגברים צייתניים שיקדמו אותה.

בשבילה הגבר איננו אינדיבידואל, הוא לא קיים כאדם חושב ומרגיש, רצונותיו אינם נחשבים.

גבר בלתי צייתן, או גבר בלתי תלותי באישה, או גבר חסר רגשי מחויבות, איננו מעניין אותה בכלל.

*  גברים לעולם סקרנים לגבי הטבע הנשי, מה נשים רוצות ואיך ניתן לשמח אותן ולהסתדר איתן.

היא נאבקת ומדכאת את הטבע הגברי-  דיכוי הטבע הגברי

האישה לעולם איננה שבעת רצון מ"הטבע הגברי" על כל שלל התכונות הטבעיות שלו.

היא חייבת שהגבר יאמץ את רצונותיה, ידבר כפי שהיא מדברת, יתבטא כפי שהיא מתבטאת.

החתונה, הנישואים, הילדים עצמם, המונוגאמיה, הכל שייך לה, הכל נעשה למענה ובעבורה. הכל גיינוסנטרי.

על כן, האישה חייבת לדכא בהדרגה את הטבע הגברי, לכבוש אותו, לכתוש אותו ולהפוך אותו ליותר ויותר נשי.

בד בבד, ככל שהגבר נעשה מסורס יותר, נשי יותר, עדין יותר, וחסר חוט שדרה, כך היא מואסת בו עד לגמר הקשר.

זה מן מעגל מחזורי שכזה שקיים בכל קשר, מן מחזור ניהולי שחוזר על עצמו עד אינסוף, בכל פעם עם גבר חדש ואחר.

היא חרדה מפני "דיבור שלילי", חרדה מפני "כנות רגשית"

לדעת אלכס, הטבע הנשי חרד מפני דיבור שלילי. האישה חרדה מפני דיבור שלילי וכנות רגשית גברית.

"דיבור שלילי", מיד חודר אל הלב הנשי ומטיל עליו אימה, בדומה לעובדה שדיבור שלילי מטיל אימה על ילדים.

דיבור שלילי לעולם נסב על שיפוט המציאות שהיא איננה רואה, ביקורת על המציאות, בכלל זה גם על הטבע הנשי.

אם הדיבור הוא שלילי, אז בעיניה הוא בהכרח מעוות, מטיל אימה, פוגעני, לא רצוי, לא ראוי להיאמר במפורש.

האישה איננה רק רגישה לדיבור שלילי, אלא גם מקפידה תמיד לדבר חיובי, סחור סחור, היא מכבסת מילים,

יש לה מכבסת מילים משל עצמה, היא מחליפה כל מילה נוקבת ובוטה, במילה מעודנת ומרומזת.

רצונה שירמו אותה, רצונה בדיבור חיובי, דיבור אופטימי.

לדעתו של Sandman היא נמצאת בסביבתו של הגבר לשם "ריחוק והתגרות", distance & Irritation. ( כאן ו כאן ).

Woman ain't gonna let a little thing like making sense fuck up their argument. She's not in it for sense.

She's in it for distance & irritation ( chris rock )

היא רוצה חָבֵרה בדמות גבר, אישה בדמות גבר, זהו הגבר המסורס

האישה שונאת את הטבע הגברי, שונאת כנות רגשית, שונאת יושר גברי, ולא מוכנה לקבל דומיננטיות גברית.

היא שואפת ל"אזור נוחות", "אזור ללא שיפוט", רצונה בגבר דמיוני, בדיוני, גבר שאיננו קיים במציאות באף נקודת זמן.

היא דוחה כל גבר אלפא ישיר וכנה שמתבטא ביקורתי, שיפוטי, שלילי. היא מסתדרת רק עם גבר מסורס, מן חבֵרה בגוף גברי.

היא מעוניינת רק ב"אזור נוחות". ללא שום ביקורת נוקבת, לא דיבור שלילי, ולא כנות רגשית גברית.

היא אינה פועלת מתוך תאווה מינית נטו, ואין לה משהו ברור להישען עליו בעת שהיא למעשה חסרת חיבה לגברים.

גברים מסוג אלפא, מהווים עבורה מן גירוי שכלי, גירוי רגשי, אבל היא איננה מסוגלת לחוש נוח בחברתם, כי הם "כנים וישרים".

גבר כנה וישר לגבי רגשותיו, ולגבי הביקורת שיש לו לאמר, איננו יכול לגרום לאישה "לחוש טוב עם עצמה".

גבר כנה וישר, מפר באופן קבוע את "אזור הנוחות" של האישה, מפר את ה Comfort Zone שלה.

היא חשה בנוח רק עם גבר בטא, שמדבר חיובי, וגורם לה "לחוש טוב עם עצמה", אחד שלא ישפוט אותה לעולם.

האישה לעולם לא מציינת מה היא עצמה מוכנה לעשות למען הגבר, ואיך היא עצמה מתכוונת לגרום לו להרגיש עם עצמו.

נושא תרומתה לגבר, זניח לחלוטין בעיניה. היא כלל לא רואה שום צורך או חובה לתרום מאומה לגבר כלשהו.

לדעת אלכס, אישה או נשים, יכולות להסתדר אך ורק עם גברים סוג בטא, גברים מסורסים, גברים שאינם מכבדים את עצמם,

גברים המסונוורים לחלוטין מן המציאות, גברים המוכנים לגדף ולקלל גברים אחרים, והכל למען האישה ולמען רווחתה הרגשית.

מבחינתה של האישה, די לו לגבר בעובדה שהיא עצמה קיימת. מגיע לה פרס וטובות הנאה בגלל שהיא אישה.

ה"מדינה", היא בן זוגה האידיאלי

ה"מדינה", היא בן זוגה האידיאלי והאמתי של האישה, בן זוגה שהיא באמת אוהבת ושמחה בו, בן זוגה חסר השיפוטיות.

"המדינה", זו מעבירה כסף ומשאבים מהגבר אל האישה, והכל ללא שום ביקורת ולא שיפוט, וללא מאבקי כוח.

המדינה, זו שנאבקת בגבר במקום האישה, אוסרת אותו, מאיימת עליו, סוחטת אותו לשלם ולהעביר משאבים לנשים.

תרומתה של האישה למדינה, איננה נמדדת. האישה זוכה להעצמה רק בשל העובדה שהיא "אישה".

"אזור נוחות", "אזור ללא שיפוט" ,  Comfort Zone, No Judgment Zone

האישה לעולם שואפת ונחושה "לחוש טוב עם עצמה". היא "חשה טוב עם עצמה" באזור הנוחות שלה.

המצב שהאישה שואפת אליו עם גבר או בלי, בקשר רומנטי או אחר, זה "אזור הנוחות", "אזור ללא שיפוט",

אזור ללא שום ביקורת מכל סוג בכלל, ללא שום דיבור שלילי, ללא מילים בוטות, ללא דיבור פאסימי, ללא שום בושה,

ללא שום ליבון של איזו אמת צורמת לגבי החיים, ללא שום עלבון או העלבה, או הטחת אשמה, או ליבון של כל בעיה עד הסוף.

"אזור הנוחות", חייב לשרור למען האישה לאורך כל הדרך כולה, מלידה ועד מוות, בקשר זוגי או ללא קשר כזה.

הגבר שנמצא עם האישה, חייב לציית לכלל הבלתי נראה הזה, של "אזור הנוחות של האישה", בין אם הכלל ברור לו או לא.

הפרה של אזור הנוחות של האישה, תביא למעשה לגמר הקשר בניגוד לרצונו של הגבר.

רק היא בוחרת את בן זוגה, ולא הפוך

אך ורק האישה בוחרת בן זוגה לקשר, מע' יחסים. היא מודדת אותך, ומחליטה אם אתה מתאים לה, או לא.

אך ורק הבחורה היא המודדת, והיא הבוחרת את הגבר מתוך שלל האפשרויות שעומדות לרשותה.

היא גם זו שמחליטה על גמר היחסים הסופי, היא זו שמשפילה וזורקת אותך.

הגבר, בדר"כ איננו בררן, והוא מחזר אחרי נשים ללא הרף, עד שהוא "נבחר" ע"י אישה מסוימת. ואז נוצר קשר זוגי.

הגבר לעולם לא בוחר אף אישה לקשר. הוא יכול לרצות אותה, לחזר אחריה, אבל רק היא זו שמחליטה.

לא יודעת לזהות את הגבר לפי קווי אישיותו הגברית

לדעת אלכס, נשים אינן יודעות לזהות מהי תכונה גברית אמתית ומה לא. למעשה זה לא מעניין אותן.

הדבר היחידי שמעניין אותן, זה Utility, התועלת שהן יכולות להפיק מבן זוגן. ללא תועלת, הן חסרות עניין.

האישה איננה מסוגלת להבין או להעריך את התועלת הגברית באופן מנותק מה"תועלת" שהיא מחפשת.

אישה, לא זקוקה לשום וולידציה גברית מאף גבר. לא זקוקה לרגשי אהבה מהגבר כ"רגש נטו".

נשים יודעות לזהות רק פרופיל חיצוני מסוים, כמו מקצוע, סטטוס סוציואקונומי, גובה, צבע וכו'.

כל אלו, אמורים לשמש את האישה לתועלת בלתי מינית כלשהי, ולא כמעוררי רגש נטו לכשעצמם.

העיוורון הנשי לגבי רגשותיו האמתיים של הגבר, עלול להביא אותן לקשרים עם הומואים, פסיכופטים, סוציופטים.

רוב הגברים, הם מסוג אלפא או ביטא, כלומר שהם כנים ביחס לרגשותיהם, כל רצונם הוא בוולידציה נשית ותו לא.

בחלק קטן של המקרים, האישה עלולה למצוא עצמה עם הומו, דו מיני, או פסיכופט.

כל זאת מתוך ביטול ואי רגישות לטבע הגברי הבריא, נטייה מולדת של האישה לחנך את הגבר, לסרס אותו, לאלף אותו.

בסופו של דבר המציאות טופחת על פניה של האישה, כשהיא מגלה את האמת, שהגבר שבחרה בו, חסר חוט שדרה,

פסיכופט נטול כל רגשות מכל סוג. אחד שמרמה אותה ומוציא ממנה טובות הנאה חומריות, ממשיות, כספיות.

אישה בהיעדר אפשרויות של ממש

לגישתו של אלכס, בנסיבות חריגות, האישה עשויה להיכנס לקשר עם כוונות ישרות וראויות, ולדבוק בקשר לאורך שנים.

יחד עם זאת, כך לגישתו, מדובר בחריג לכלל לפיו הטבע הנשי פועל כפי שהוא פועל בד"כ כשהאישה איננה מוגבלת בשום דרך.

מכל מקום, מדובר במן טקטיקה של נשים חסרות אפשרויות של ממש, נשים שאינן יכולות לסחור במיניותן ולא ביופיין.

יחד עם זאת, הטבע הנשי שלהן הוא אותו טבע ממש כמו כל אישה אחרת. זה רק שכישלונותיהן הביאו אותן לשנות גישה טקטית.

עם ילדיה

האישה לעולם רואה בילדיה את עצמה, בשר מבשרה, היא אוהבת אותם באופן טבעי ונצחי.

זה אהבה במשמעות של "הקרבה עצמית", תלות רגשית, חרדה לשלומם, אמפתיה לרגשותיהם.

יש הרמוניה מלאה בינה לבין ילדיה, הם אוהבים זה את זה, הם שמחים זה עם זה.

ילדיה של האישה, הם מקור לגאוותה, מקור לשמחתה, משמעות לחייה.

הואיל והיא מן ילדה נצחית בעצמה, היא מסתדרת איתם, מדברת איתם בשפתם, מבינה אותם.

ילדיה הם כמובן בלתי מתכלים, בלתי חלופיים, ואינם זמניים בחייה.

לדעתו של Howard Dare, האישה פועלת נגד בניה, או להחלשת בניה.

לדעתו, במסגרת המשפחה, האישה חשה ביטחון למול את בנה, לשלוח אותו למסגרות בלתי מתאימות

כמו ביה"ס שאיננו באמת מתאים לבנים. בנוסף, היא נותנת לו תרופות לריסון טבעו הגברי.

והכל כדי לשנות אותו, לעצב אותו לגבר הרצוי לה.

היא לעולם ממוקדת ביעדיה הביולוגיים

לדעת אלכס, האישה לעולם לא מצליחה להתעלות מעל יעדיה הביולוגיים.

היא ממוקדת אך ורק ביעדיה הביולוגיים, ולא באף עניין אחר.

היא נוטה יותר לפסול גברים, מאשר להתעניין בהם ולהכיר אותם כבני אדם שווי ערך.

כשמדובר בקשר זוגי עם גברים, היא לא מסוגלת להתפשר. מדובר על אי יכולת של ממש.

היא מוכנה להיות לבד לחלוטין מאשר להתפשר על גבר שאיננו רצוי לה.

היא עצמה איננה קוראת לזה יעדים ביולוגיים. היא סבורה שמדובר בשאיפות אישיות.

היא דוחה הטרדות מיניות מגברים

האישה רואה זאת כמטרד, כשגבר מטריד אותה מינית באופן מילולי או אחרת.

כשהיא בעבודה, או ברחוב, או בכל מקום אחר, היא לא יכולה לסבול הטרדות מיניות.

היא מקרינה מיניות, מקרינה מופקרות מינית, לעתים פעילה מינית, אך למעשה פועלת ללא תאווה מינית של ממש.

לעתים רבות היא עצמה מטרידה את הסביבה במיניותה ( לבוש חושפני, בישום, שיער ראוותני ). אך באופן לא מילולי.

גבר שמטריד מינית אישה באופן מילולי, הוא גבר שהיא מסמנת כאויב, כמי שיש למגר, להרוס את חייו לחלוטין.

היא מתלוננת נגדו, תובעת אותו, רודפת אחריו לדיונים בבית המשפט, ולא מניחה לו עד שחייו נהרסים.

היא לא מקבלת את מיניותו של הגבר כפי שהיא

בעיניי האישה, גברים נועדו להיות מונוגאמיים באהבתם לאישה. אהבה פוליגאמית, בעיניה סותרת כל רגשות אהבה.

אישה בדר"כ לא מקבלת שרגשותיו הרומנטיים יכולים להיות פוליגאמיים, ושבעצם יש מקום לכולן.

לדעתה, אם הגבר אכן מאוהב באישה מסוימת, הוא בהכרח חייב להיות חסר כל עניין באישה אחרת.

היא לא מקבלת את הנטייה של הגבר לפוליגאמיה, לריבוי נשים, לגיוון.

כשהיא מגלה שהגבר פוליגאמי, היא מסיקה שהגבר בהכרח איננו אוהב אותה.

היא חייבת גבר חזק ממנה, עשיר ממנה, גבוה ממנה- עיקרון השידרוג

האישה חייבת שבן זוגה יעשיר אותה, שיהיה חזק ממנה, גבוה ממנה, עשיר ממנה, ומעמדו החברתי גבוה משלה ( בדר"כ ).

האישה פועלת על פי צו הלב שלה, צו ביולוגי שמכתיב לה את רצונותיה. היא לא באמת בוחרת שכך יהיה.

יש מקרים רבים עם חריגים שונים. אך החריגים הם אכן רק חריגים.

היא מצפה מהגבר לעבדות נרצעת אוטונומית

האישה, איננה רואה עצמה כ"עריצה", ולא כמשגיחה צמודה שגוערת באופן תמידי בבן זוגה, ולא בגברים בכלל.

היא מצפה שגברים ישרתו אותה, באופן עצמאי מבלי שהיא תיאלץ לבקש, לדרוש, לנהל משא ומתן וכו'.

בעיניה, רצונותיה, צפיותיה, הם דבר טבעי, מובן מאליו וידוע מאליו לכל גבר.

בעיניה על כל גבר שאוהב אותה או אוהב אישה כלשהי, להשתעבד אל זוגתו באופן טוטאלי, מוחלט.

בעיניה, כך זה נועד להיות, כך זה צריך להיות. זה רק טבעי שכך יהיה, שהגבר ישתעבד אליה באופן ספונטאני.

אם הוא אוהב אותה, עליו להיות משועבד לה באופן מוחלט, טוטאלי, לרבות כל משאביו, זמנו ומרצו.

על הגבר לקרוא מחשבותיה, רצונותיה, ולבצע עוד בטרם הדבר נעשה מילולי, בטרם הדבר נעשה מפורש.

היא לא מוכנה להקריב מעצמה מאומה

הכלל הוא שאישה איננה מקריבה מעצמה מאומה למען הסביבה ואף אחד אחר, בשום תנאי.

כך היא בנויה מעצם היותה אישה. כל אשר נחשב "שלה" לעולם שלה.

כל משאביה, רכושה, זמנה, אם הם באמת שלה, הם לעולם שלה ולא של אף אחד אחר.

הגולשHoward Dare   טוען שאם האישה נדיבה במשאבים, ברכוש, וכו', היא עושה כן מפני שמדובר

במשאבים שאינם באמת שלה, אלא של מישהו אחר, או של "הקבוצה", ה"מדינה" ( כאן ).

היא מעוניינת בניהול הסביבה, אך בשום אופן איננה מוכנה להקריב רכושה, משאביה, כדי לעשות כן.

התכונה הזאת חלק מאי נכונותה לקבל אחריות, לקבל ענישה, לסבול בגבורה.

היא שואפת לשדרוג עצמי, נישואין, הורות, או אחר

היא לעולם שואפת גבוה, היא נחושה לקבל "מעמד מכובד".

היא רוצה במערכת נישואין באופן כללי, ומחפשת לה מישהו שיתאים לה.

היא פועלת כדי להיכנס להיריון, גם כשלעתים היא אומרת בדיוק את ההיפך מכך.

נישואיה, ילדיה, וגירושיה, אלו בשיתוף עם רשויות המדינה מהווים עבורה פרנסה, דרך חיים.

היא מעדיפה לשקר, לרמות, ולהונות את הגבר, והכל תחת תחושת מצוקה מעורפלת כלשהי.

זהו האמצעי הכוחני האמתי שלה נגד גברים, נישואין, הורות, גירושין ודמי מזונות.

היא מצפה שהגבר ייצא מביתו החוצה

בין אם הגבר עובד מביתו, ובין אם הוא מובטל, ובין אם הוא נכה.

אישה לא יכולה לראות גבר שיושב בבית רוב שעות היום.

זה מנקר את עיניה, גם כשהיא עצמה גרה אצלו כבת רשות, כאורחת זמנית.

היא לא יכולה לסבול זאת שהגבר נמצא בבית.

יתכן שמכאן ( שוב ) הרעיון של "מערת הגבר", Man Cave. רעיון הנסב על דחיית נוכחותו של הגבר.

היא רוצה דבר והיפוכו, בעת ובעונה אחת

לדעתו של Blackram, כל אישה, לעולם רוצה דבר והיפוכו. רוצה כאוס, תוהו ובוהו, אי סדר.

היא רוצה "אי סדר" Disorder, בלבול היוצרות, רוצה כאוס. רצונותיה אינם ברורים אף לה עצמה.

רצונותיה, תולדה של החברה ולא פרי רצון טבעי. לדעת Blackram, אישה חסרת יכולת מחשבה חופשית, וחסרת כל רצון חופשי.

היא לעולם איננה מרוצה לגמרי ממה שיש לה. היא רוצה "יותר", "הפוך", או "אחר" מכפי שיש לה.

היא חדורת תאוות בצע ושלטון שהולכת ומתגברת. היא מתרגלת מהר למה שיש לה, ולעולם דורשת "יותר".

היא שואפת לגבר דומיננטי, אבל כשהיא נמצאת עם גבר דומיננטי, היא רוצה להשתלט עליו ולכפות עליו רצונה. וזו סתירה פנימית.

היא רוצה שהגבר יסגוד לה כאלילה, אבל כשהיא נמצאת עם גבר שמקריב עצמו למענה, היא בזה לו שהוא עבד נרצע, חסר חוט שדרה.

היא כביכול מתאהבת בגבר, נמשכת אליו, אבל פועלת ללא הרף לשנות אותו, לחנך אותו, לשפר אותו, לאלף אותו עד לנטישה.

אם נאמר על הגבר, שרצונו ב"סדר", הגיון, הרמוניה, מעשיות, וכיוב', רצונה של האישה בדיוק הפוך, והוא תמיד מפוצל, סותר,

רצונה לעולם איננו ברור, איננו חד משמעי, איננו יציב, איננו חד וחלק, ולמעשה גם אי אפשר לרָצות אותה לעולם באופן מלא, ולא לאורך זמן.

לאחר בירור, תמיד מסתבר שרצונה אחר מכפי שציינה קודם. היא רוצה "הפוך", "יותר", "פחות", או "אחר".

רצונה והחלטותיה, נסבים על רגשותיה. רגשותיה לעולם תקפים אך ורק "כאן ועכשיו". ורגשותיה משתנים ללא הרף.

היא כאילו חסרת תכנון לטווח הארוך. היא מותירה את העתיד לרצונה המשתנה, רצונה שמתחלף לפי מזג האוויר.

לכן, לדעת Blackram, ריצוי האישה, זו משימה בלתי אפשרית לחלוטין.

נשים רוצות אי סדר, בלבול, היעדר חוקיות, היעדר כללים, סמכות, עריצות, והכל בהיעדר אחריות שתחול עליהן.

אי עדכון בעיתוי הנאות, אי הודעה מראש, אי גילוי נאות

היעדר תזכורת מקדימה לגבי כל תכנון מוסכם

הנושא הזה קשור חלקית לגבי נושא נטישת בן הזוג אך ורק בידי האישה ולא הפוך.

אך למעשה, מדובר בעיקרון רחב יותר שתופס לא רק לגבי נטישת הגבר תוך הפתעה.

בכל תכנית שהאישה מתכננת, כל תכנון לכל מעשה ולכל פעולה, האישה מניחה שאתה כבר יודע וזוכר לגביו.

יתכן שהיא כבר אמרה לך משהו בעניין תכניותיה, אך מאז חלף זמן רב וכבר שכחת מכך לחלוטין.

אם אינך זוכר, אינך יודע לבד, אינך מבין לבד את מה שנאמר לך לפני כך וכך, אתה כביכול מיתמם, שכחן, מבולבל.

בכל תכנית שלה לגבי היום או לגבי השבוע, מעשה שהיא מתכוונת לעשות, היא מניחה שאתה זוכר, יודע מראש, מבין מראש.

כששניכם מגיעים אל העיתוי הנאות, האישה איננה מזכירה לך אף פרט כלל וכלל. זה נראה כמעט מכוון, זדוני.

אם מדובר בתכנית משותפת ומוסכמת שאיננה יכולה להתממש, היא לא מודיעה לך על כך בהקדם האפשרי, אלא אחרת.

דווקא בעיתוי הנאות, כמה שעות לפני, יום לפני, דווקא אז חלה דממה מוחלטת, אי תקשורת, היעדר כל עדכון, כל תזכורת.

אם אינך שואל מראש בצורה הברורה ביותר, לא תקבל אף אישור, אף פירוט לגבי תכניתה שעומדת לצאת לפועל.

הכל רק לא להזכיר לך בעיתוי הנאות. לעולם לא להזכיר באופן מילולי לגבי התכנון מראש. תמיד להשאיר את הדברים מעורפלים.

כאילו שאם מדברים על התכנון ההוא בעיתוי הנאות ביותר, אז משהו פתאום ישתבש, יקרה דבר נורא.

כלומר ש"לא מדברים על זה בעיתוי הנאות". קיים מן איסור או מניעה לכל דיבור מקדים על מה שתוכנן, מה שסוכם.

זה כאילו מן משחק שכזה, משחק שבו אתה אמור להיות מופתע ברגע המימוש עצמו, ולא באף עיתוי אחר.

האופוריה של גילאים צעירים

לדעת אלכס, בגילאים צעירים כמו שנות ה 20, הן גברים והן נשים, הם מאוד אידיאליסטיים ויפי נפש.

הם עשויים להכחיש מכל וכל, כל תכונה ותכונה נשית וגברית שהוא מציין. זאת בגלל היעדר הניסיון שלהם,

היעדר ניסיון במגורים משותפים.

לדוגמא- באחד הסרטונים, אלכס מתייחס לבחורה בת 22, שמכחישה שהיא מתמרנת את בן זוגה.

אלכס אומר לה שהיא עושה כן מבלי לשים לב לכך, ממש כמו פעולת הנשימה.

אותו הדבר לגבי התייחסותה לכספו של בן זוגה. היא מכחישה שהיא מתעניינת בכספו של בן זוגה.

אלכס משיב לה שהיא למעשה כבר זכתה ב"מחויבות" של בן זוגה, ובכך למעשה כבר זכתה בכל הקופה.

אופוריה מסוג אחר, של נשים צעירות אחרות בשנות ה 20 לחייהן, נסבה על בן זוגן שהן מאוהבות בו,

וכך שהוא מחזיק באותן השאיפות הזוגיות שהן עצמן מחזיקות בהן, כלומר, בית, משפחה, ילדים וכיוב'.

הן משליכות את המיניות הנשית שלהן, השאיפות הזוגיות שלהן, על בן זוגן שהן מאוהבות בו.

היא לעתים פוליגאמית  , בלתי מוסרית מינית

יתכן שמדובר בתכונה שמתפתחת אצל האישה בגילאים מאוחרים יותר של חייה,

כשהיא אמא לילדים, ונמצאת במערכת זוגית הנותנת לה את כל דרישותיה באופן מלא.

לעתים נשים מתארות זאת כאילו הן "נפלו" למשהו בלתי צפוי לחלוטין, אך ברור שמאחורי התיאור הזה, מסתתר תכנון קפדני

של האישה כדי למצוא לה מאהב מתאים שנמצא במצב הדומה לשלה ( נשוי ואבא לילדים ).

האישה הפוליגאמית, דווקא מחמיאה לבן זוגה הנבגד ומעוניינת לשמור על מסגרת הנישואין אתו ולא לאבדו.

כלומר, המניעים האמתיים מאחורי הפוליגאמיה, אינם מניעים של קיפוח ממשי בקשר מונוגאמי.

יתכן שזהו מן חלק סמוי בטבע הנשי, מן חלק הסותר את ההיגיון, מפני שבחלק מהמקרים,

האישה רוצה קשר מונוגאמי אך בשלב כלשהו פועלת לקשר פוליגאמי, גם אם מדובר בקשר זמני.

רוב הנשים הן בעלות ניסיון מיני עם גבר נשוי אחד לפחות, או יותר מכך.

יחד עם זאת, למרות ניסיונן עם גבר נשוי או גבר השרוי בזוגיות, כשהן מגלות את בגידתו של בן זוגן, הן מביישות ונוטשות אותו.

היא טורדנית

לגישתו של Sandman, נשים הן טורדניות. טורדניות כחלק מתוך מערך מתוכנן להשתלטות על הגבר.

לגישתו, התנהגות טורדנית של האישה, היא טקטיקה כדי להשתלט על הגבר בדרך של התשה, של כרסום שיטתי.

הרעיון הוא להטריד ולהתיש את הגבר, דווקא בעת שהוא זקוק למנוחה כדי להתאושש.

עניין ההטרדה, הוא כאילו למנוע מהגבר לחשוב על הדברים הגדולים יותר בחייו, על שאיפותיו הגדולות יותר.

למנוע מהגבר רגעים של שלווה, למנוע מהגבר לראות את התמונה בגדול, למנוע מהגבר את האינדיבידואליות שלו.

רעיון חלופי, הוא שהטורדניות של האישה, מעידה על חוסר הביטחון שלה, רצונה שהעולם ישתנה עבורה ולמענה.

היא לא יכולה לשנות את התנהגותה ולא את עצמה. היא לא יכולה להשתפר.

היא יכולה רק לגעור בך על כך שהעולם איננו תפור לפי מידותיה.

היא לא מתנצלת, לא מצטערת על טעות שעשתה נגדך

לדעת Red Pill, נשים לעולם אינן מתנצלות על טעות, מחדל, רשלנות, או כל התנהגות לא נאותה.

נשים אינן מביעות חרטה ולא צער כלפי גבר, גם לא מטעמי נימוס ( כאן ).

לדעתו של Red Pill, האישה חשה פטורה מלהתנצל מול כל גבר, בחור, או נער.

למעשה, המחשבה עצמה להתנצל לפני גבר, איננה עולה בדעתה.

אין בה שום מיסתורין כלל וכלל

לגישתו של LiberationY, וכן לדעתם של אחרים, הטבע הנשי, חסר כל מסתורין, אין בו שום מסתורין כלל וכלל.

לדעתו, גברים אינם מעוניינים לדעת את האמת, מפני שהאשליה נוחה להם יותר, שנשים הן מסתוריות וכו'.

גברים מסוג Blue Pill, אינם מסוגלים להתמודד עם האמת המכוערת, מפני שאז הם ייוותרו ללא מושא הערצה.

כל מהותה של האישה נסבה על רגשות עצמיים, רגשות ותחושותיה ביחס לעצמה. זה כל שיש לה באמת.

אין לה שום מחשבות נעלות, שום חיבה, שום אהבה ושום הערצה כלפי גברים, שום תחושת תלות בגברים.

רצונותיה ומחשבותיה נסבים ביחס לרכוש, חפצים, מוצרים, דברים חומריים, כסף, וזה הכל בערך.

לגישתו של Blackram, נשים חסרות כל תוכן ומהות של ממש, והן חסרות כל ערך של ממש, אלא אם הן

משרתות את הגבר, כנועות לשליטתו של הגבר. כל קיום נשי ללא שירות של הגבר, וללא כניעות לגבר,

מהווה למעשה טפילות על גבם של גברים, בגלל שנשים תלויות בגברים בכל פעולה של היום יום.

בדר"כ, היא תתפשר על גבר בטא

לדעת אלכס, האישה נוטה להתפשר על גבר בטא. הגבר בטא חסר מרכיב רגשי מסוים שהאישה מחפשת.

גבר בטא, הוא גבר חסר "ניצוץ". האישה עצמה חסרת ניצוץ, והיא מחפשת את הניצוץ, אצל בן זוגה.

אבל כאמור, האישה תתפשר על גבר בטא כל זמן שהוא יצרני, אוהב אותה, תומך בה, ומועיל לה.

בן זוגה, הגבר בטא, יקבל אותה באסירות תודה, ללא ביקורת, ללא תנאים להמשך הקשר.

מרגע שהגבר בטא יהפוך לה ל"נטל", האישה מעיפה אותו מהחיים שלה.

לדעת אלכס, האישה יודעת היטב שמשך היחסים יימשך כל זמן שהיא עצמה רוצה בכך.

בעיניה, גבר מסוג אלפא, הנו בלתי ניתן לעיצוב, הוא נוקשה מדי, דומיננטי מדי עבורה, ביקורתי נגדה.

גבר אלפא, מבטא נגדה מה שהוא חושב ומרגיש, מציג בפניה את פרצופה המכוער.

היא לא מסוגלת לסבול זאת. לדעת אלכס, רוב הגברים מסוג אלפא, נדחים ע"י רוב הנשים.

לגישתה, עיסוק גברי בטבע הנשי, זו פתולוגיה

גבר שמפרט את התובנות שלו לגבי הטבע הנשי, באוזני אישה, מתויג כ"חולה נפש", "מיזוגן", "פגום", "דפוק".

לגישתה, כל אישה היא אחרת, כל אישה שונה מרעותה. זה כאילו שהיא לא מבדילה בין "טבע מגדרי", לאישיות.

האישה לעולם לא מודה בפגמים האישיים שלה, פגמי האישיות שלה. פגמיה הטבעיים הם "טאבו", "מסתורין".

היא כאילו מתגוננת מפני בן זוגה. היא מזהה "דיבור שלילי" ומיד פועלת למגר אותו לפי יכולתה. ( כאן )

"כנראה שנפלת על בחורה לא טובה". בחורה לא טובה היא בחורה, ויש לה מאפיינים נשיים אוניברסאליים.

"באופן אישי, אני בזוגיות טובה ובריאה". יתכן, אבל זה רק בגלל שכל דרישותייך נענות במלואן.

זונה מקצועית

כשמדובר בזונה מקצועית המתפרנסת מזנות, גם אז המילה "זונה" היא טאבו.

הזונה המקצועית לא תמיד מודה שהיא "זונה". למרות שזהו מקצועה, זו פרנסתה.

בית הזונות אינו נושא שלט של "בית זונות" למרות שהחוק לא אוסר על שילוט כזה.

הרעיון האמתי מאחורי המעקף הזה, לא להעמיד את האישה במעמד מביש, מול מילים מבישות.

בשיחה עם הזונה, היא תסובב את השיחה ותאמר שהיא רק קורבן לגברים, שהיא מקופחת בידי גברים.

היא הרסנית - Destructive

לדעתו של ג'ון מיוטיוב, טבעה של האישה, הרסני. כל שהיא יודעת לעשות הוא רק לכלות ולהרוס.

לעתים רצונה הוא להרוס, כשמדובר באדם מסוים, ולעתים אחרות טבעה מוביל בעקיפין לתוצאה הרסנית

וזאת מבלי שהתכוונה לכך.

איננה מתחייבת, דוחה מחויבות, אופורטיוניסטית

לדעתו של אלכס, ודעתו של ג'ון, נשים אינן מתחיבות למאומה, ואינן מסוגלות להתחייב.

האישה, כל אישה, היא היפרגאמית, Hypergamous, היא לעולם מחפשת מישהו טוב יותר.

היא לא מקבלת אף אדם כפי שהוא, לא גבר ולא אישה. היא מנסה לשנות את בן זוגה וחבריה.

היא לא מקבלת את הגבר כפי שהוא, היא נחושה לשנות אותו, לעצב אותו לפי דמותה.

היא לא מרוצה מעצמה, ולא מבן זוגה. היא חייבת לשנות ולשפר את בן זוגה, לעצב אותו.

הניסיון התמידי הזה לשנות את בן זוגה ( ולא רק את בן זוגה ) מעיד שאיננה מרוצה ממנו.

לדעתו של ג'ון, נשים אינן מסוגלות לאהוב, אינן יודעות לאהוב. אינן יודעות לתת אהבה.

אי קבלת האחר כפי שהוא, מעידה על היעדר אהבה, אי נכונות לתת.

לפיכך, ג'ון קובע בפסקנות, שנשים הן לעולם בודדות, כי אינן יודעות לאהוב.

הן לא מסוגלות לקבל את בן זוגן כפי שהוא, לא מסוגלות לקבל את עצמן כפי שהן כנשים.

אישה איננה מסוגלת לאהבה ללא תנאים. בטח שלא למען גבר.

גאסלייטינג, התעללות רגשית שתכליתה להטריף - Gaslighting

נשים לעתים מתעללות בגבר דרך הכחשת עובדות, שקרים, סתירת דברים קודמים שאמרה לגבר.

הרעיון מאחורי הטקטיקה, נועד להסב לקורבן ( הגבר ) סבל שנגרם תוך הטלת ספקות בשפיות דעתו שלו.

גאסלייטינג, חל בקשר שבו הקורבן אינו חושד בדבר, נותן אמון בסיסי בזוגתו.

הרווקה הזקנה

אלכס מדבר על הרווקה הזקנה, האישה חסרת הניסיון בחיי זוגיות, זו שרגילה לחיות לבד.

אלכס אומר שאישה המורגלת בחיי רווקות לזמן ממושך, בלתי ניתנת לעיצוב, לשינוי. ואין מה לעשות איתה.

היא בלתי מפותחת, בלתי כשירה ליחסים, בלתי כשירה לזוגיות. היא חסרת ניסיון עם גברים, והיא נוקשה.

היא לא מסוגלת לחיי שיתוף, לא מתפשרת, לא מוכנה לחלוק את זמנה ולא את משאביה למען אף גבר.

היא משקרת לעצמה ולבני זוגה, טוענת שיש לה אהבה לתת לגבר המתאים. אבל זה כמובן שקר.

אין לה שום מיומנות ביחסים עם בני אדם. היא מתכננת מראש שכל קשר ייכשל ממש למן ההתחלה.

כל שהיא יודעת לעשות, זה לביים את זה, לזייף את זה. לזייף גירוי מיני, לזייף התנהגות אכפתית.

היא קמצנית, לא חולקת מעצמה שום דבר, לא אוהבת איש, לא נותנת מעצמה שום דבר.

היא לא מסוגלת לחלוק את עתידה וגם לא תכניותיה עם אף אחד, בטח שלא בזוגיות.

ככל שיש לה יותר כסף ומשאבים, כך היא איננה מסוגלת לחלוק מעצמה דבר.

היא כביכול מתגוננת רגשית מגברים, מתגוננת ומתבודדת מפני גברים פוגעניים.

היא חסרת יושרה, חסרת כנות, היא מעולם לא חלקה דבר עם גבר.

כל שהיא רואה בגבר, מן אביזר, מן אמצעי עזר, אובייקט, חפץ, בעל חיים קטן.

אין לה שום עניין ביחסים אמתיים עם גבר מכל סוג.

למעשה, מרגע שחלה עליה חובה לחלוק, היא מסיימת את הקשר.

היא חסרת אהבה וכל חיבה כלפי בן זוגה. היא לא יודעת מה זאת אהבה.

אכפת לה אך ורק מעצמה, ולא מאף אחד אחר. היא אדישה לסביבתה.

היא תמיד דומיננטית, אך ורק דומיננטית. היא לא מסוגלת לשום דבר אחר.

היא חסרת כל מרכיב רגשי של ממש בכל קשר שלה עם האחר.

היא לא יודעת בכלל מה זה לאהוב. הרגש איננו קיים עבורה ואיננו משפיע עליה.

היא מחויבת אך ורק לעצמה. היא אנוכית, היא רוצה רק לקבל.

מה שמעניין אותה, זה "מה הוא יעשה בשבילי?". זו אהבה בשבילה.

היא כאילו חיה בבועה, סוליפסיזם. כאילו שאין עוד מלבדה.

היא יודעת רק לפברק אישיות אידיאלית שכביכול שוררת אצלה, אישיות אישה מוכת אהבה נכזבת, עם לב זהב.

למעשה, היא עשויה להיות שחקנית טובה במיוחד ולהטעות את בן זוגה הזמני, להטעות אותו שהיא כביכול

האישה האידיאלית. היא מזייפת, מפברקת, משקרת לעצמה ולאחרים שהיא אישה אידיאלית עם לב זהב.

אבל האמת היא הפוכה. היא נרקיסיסטית, אנוכית, בלתי כשירה לכל שיתוף, לכל רגש אנושי כלפי בן זוגה.

היא לעולם מתגוננת, קמצנית בכל רגש אמפתי, בלתי מתמסרת, בלתי מתחייבת, חסרת רגשות של ממש.

זה רק שיש פער די גדול בין הדימוי העצמי שלה, לבין מה שהיא באמת.

בלית ברירה, היא חייבת להסתפק בפרטנר לסקס בלבד, או פרישה מחיי מין.

הגבר

הגבר חי באמונה כוזבת לגבי הטבע הנשי

הגבר נמשך לנשים, מתעורר מינית מהחיצוניות של נשים, ומסיבות שונות, חי באשליות לגבי הטבע הנשי.

האמונה שהטיב הנשי כנוע למין הגברי, מקבל ומפנים את הטבע הגברי.

האמונה שכל רצונה של האישה הוא לאהוב ולקבל אהבה בחזרה.

האמונה שהאישה אוהבת את בן זוגה, וחיה למענו.

אמונה כוזבת, אשליה, טעות קשה.

הגבר הסוציופט, הגבר הפסיכופט

לדעתו של אלכס, רק הגבר הסוציופט, הגבר הפסיכופט, בנוי לתת לאישה מנה מתרופתהּ שלה ( כאן ).

הגבר הסוציופט, הפסיכופט, הוא מן חריג לכללים הפסיכולוגיים של רוב הגברים הבריאים.

הגבר הבריא מסוג אלפא או ביטא, זקוק לוולידציה נשית, לאישרור נשי, לאהבה נשית. זה כל רצונו.

הסוציופט, הוא זונה של ממש, זונה בגוף גבר, חלול, ג'וקר, חסר רגש, חסר אישיות של ממש.

רצונו מהאישה נסב אך ורק על Utility, כל שהוא רואה באישה זה אובייקט לקידום ענייניו האישיים.

ענייניו האישיים של הגבר הסוציופט, לעולם נסבים על אינטרסים חומריים, מוחשיים, לא רגשיים.

במובן הזה, הסוציופט הוא אישה בגוף גבר. נטול מצפון, נטול חרטה, נטול רגשות, חסר אמפתיה לקורבן.

הוא מפברק את "גבר החלומות" של האישה, הוא מבין שערכו נמדד רק לפי תדמיתו החיצונית ודבריו בעל פה.

הוא מסתיר מפני האישה הקורבן, שהוא למעשה חסר כל רגש בכלל, חסר חיבה, חסר כל תלות רגשית באישה.

הטקטיקה שלו, טקטיקה נשית. הוא נטול כל מרכיב רגשי עם האובייקט הקורבן, עם האישה.

הוא שחקן בתיאטרון החיים, אומר ועושה את כל מה שמצופה ממנו ע"י זוגתו. ההיפף המוחלט מגבר אלפא.

הוא מתחזה למשהו אחר מכפי שהוא באמת, הוא עוין, חסר כל כנות ויושרה, יודע בדיוק מה לאמר ומה לצנזר.

הוא מעורר אצל האישה רגשי אמון, היא נמשכת אל אישיותו, ואז הוא פועל להטיל את "המכה" שלו.

לאחר גמר הקשר, האישה נותרת ניזוקה נפשית ורגשית לזמן רב. היא לא מבינה מה הכה בה.

היא לא מבינה שהיא יצאה למעשה עם גבר הדומה לה. היא זכתה לקבל את העוקץ שכל גבר סופג על בשרו.

האישה הקורבן לעולם לא זוכה לווידוי על התרמית, לא זוכה לווידוי על ההונאה הרגשית שעברה.

היא לעולם לא זוכה להתנצלות, ולא להסברים, ולא לשום פירוט לגבי האמת לאמיתה.

בעיני הסוציופט, האובייקט הקורבן שלו, איננו ראוי לשום אמת, איננו ראוי לשום הסברים ולא להתנצלות.

כשהוא נוטש, זה סופי, בלתי הפיך. אין לו שום ייסורי מצפון, לא חרטה, לא געגועים ולא מבוכה.

הוא נוטש ולעולם לא מביט לאחור. האישה שחווה זאת, חווה אולי בפעם היחידה בחייה מה שהיא מעוללת לגברים.

אלכס נוקט במילים No Closure. הקורבן לעולם לא זוכה ל"סגירת מעגל" ביחס לקשר עם הסוציופט הנוכל.

הקורבן לא מסוגל להשלים עם העובדה שנפל להונאה רגשית, תרמית רגשית, עם אדם נטול רגשות לחלוטין.

האישה הקורבן הפכה מרמאית ונוכלת, לקורבן תרמית, קורבן הונאה. עבורה זו מכה קשה.

מלחמת צדק גברית נגד האישה, לא תועיל

הגבר שנלחם על צדקתו מול אישה עושקת, לעולם לא משיג את מבוקשו.

העולם כולו תומך באישה כאילו שהיא מלאכית, קורבן. גם האישה עצמה רואה זאת כך.

הגבר "אשם" מראש, הוא נושא באשמה בגלל שהוא "גבר", בגלל שהוא כביכול חזק ונבון.

להיות גבר, זה פשע בפני עצמו. המגדר הגברי, כביכול אשם בקיפוח המגדר הנשי.

לדעת Blackram, כל וויכוח גברי עם אישה, לעולם משחק לידיה, וחייב להסתיים בכישלון (כאן).

לדעתו של Blackram, כל וויכוח עם אישה, לעולם מסב לגבר תסכול, עלבון, השפלה אישית, תחושת כישלון.

האישה, נחותה ביחס לגבר, והיא עצמה איננה מכירה בכך. היא עצמה סבורה שהיא עילאית ביחס לגבר.

אך ורק התעלמות כוחנית מול האישה, היא הביטוי היעיל ביותר עבור הגבר, הביטוי הסופי לעליונות הגברית.

הגבר שמכיר בעילאותו, חייב לשתוק שתיקה כוחנית ביחס לאישה. לייבש אותה בהיעדר תשומת לב גברית.

לגישתו, הדבר היחידי שאישה יכולה לכבד באמת, הוא אקט כוחני, כוח, "כוחניות". והיא אמורה להיכנע לכוח.

הגולש Blackram, מדגיש שכל וויכוח עם אישה, וויכוח עקר, חסר כל תועלת, חסר כל תוצאות.

האישה לעולם איננה משתכנעת מצדקתו של הגבר, מאיזו נקודה שהוא העלה. היא מעריכה אך ורק כוח.

היא חסרת יכולת מחשבה הגיונית, היא שחקנית, היא חסרת אופי, חסרת אישיות, היא משחקת תפקיד.

לא פתולוגיה, אלא טראומה שכל גבר עובר

לדעת אלכס, כל גבר שאי פעם היה בקשר רומנטי מיני עם אישה, בהכרח עבר את מסכת האכזבות, ההשפלות, והכתישה של כל

קהילת MGTOW. כל גבר בהכרח עבר טראומה, ובהכרח מכיל אכזבה, בהלה, חרדה, ולעתים אף וויתור גורף על כל קשר עם אישה.

הבעיה היא עם גברים מסוג בטא, גברים מסורסים שהפכו לנשים בגוף של אישה. כאלה שאינם מודים בטראומה, באכזבה, בכתישה.

גבר בטא, גבר מסורס, אביר לבן, Mangina, Simps

לדעת אלכס, הדיבור עם גבר בטא, גבר מסורס, אביר לבן, או Mangina, זה בדיוק אותו הדבר כמו לדבר עם אישה.

הגבר בטא, או ה Mangina, הוא כמו אישה בגוף גבר, הוא מדקלם את כל הדוקטרינות שהוכנסו למוחו במהלך חייו.

בכל הנוגע לתפיסותיו לגבי יחסי גברים ונשים, גבר בטא מחזיק בדיעות פמיניסטיות, כאישה.

האביר הלבן שנחלץ להגנתה של האישה בחירוף נפש, רק מחזק בעיני הסביבה את הנרטיב של הגבר המתכלה,

הנרטיב לפיו טוב להסתכן למען אישה. טוב למות בעד הגנה על אישה. הוא רעיל יותר מאשר האישה עצמה,

מפני שהוא עשוי להיראות כדמות גברית נערצת לחיקוי בידי גברים אחרים, כמו "גבר אלפא".

האביר הלבן עשוי להיות אלים בעצמו נגד גברים אחרים, והכל תוך ציות ל"נרטיב הגבר המתכלה".

ללא גברים כאלו, עידן הפמיניזם היה למעשה חסר שיניים.

הגבר בנוי לחפש ולתור אחר בנות זוג נוספות, ללא הרף

אלכס מדגיש זאת בכמה סרטונים, שהגבר הבריא בנוי לחפש ולתור אחר ולידציה נשית ללא הרף.

בכל קשר רומנטי מיני שיש לגבר עם האישה, הוא חייב לקבל את מבוקשו, ולידציה נשית, חיבה נשית, הערכה נשית.

בכל קשר עם אישה, הגבר מקבל ולידציה נשית במידה הולכת ופוחתת באופן ההדרגתי, פחות ופחות ולידציה נשית.

הגבר חש חובה, היעדר ברירה, אלא לתור ולחפש לו ולידציה נשית חלופית, קשר חדש, רגשות רעננים וחדשים.

זהו הצורך הבסיסי שלו, צורך שהגבר איננו יכול להכחיש, איננו יכול להתעלם ממנו.

הגבר הכופה על עצמו מונוגאמיה, חש סבל, קיפוח, ריקנות רגשית, חש שהוא מתבזבז.

מכל מקום, הגבר מעוניין אך ורק בתגמול רגשי נשי, ולא בשום תגמול אחר בלתי רגשי.

הגבר חש בעלות על בת זוגתו

אלכס מציין שהגבר רוצה וצריך לחוש בעלות על בת זוגתו.

בת זוגתו, היא כביכול רכוש. הוא הבעלים של אשתו, היא שייכת לו.

הוא חייב לקבל את התחושה הזאת.

משפטים ודוגמאות שונות להונאה נשית

אני רוצה גבר טוב. בעלי הוא כזה גבר טוב.

קשר שיש בו "זוגיות בריאה", "זוגיות טובה".

אני רק רוצה מישהו שיאהב אותי, ושאני אוהב אותו בחזרה.

אני זה לא דוגמא. ישנן בנות, ישנן בנות, אבל אני איני כזאת.

טוב.. כל אישה רוצה כך וכך.., אבל לא אני.

אני רוצה מישהו שיאהב ושיכבד אותי.

אני לא זקוקה לאהבתו של גבר בשביל להוכיח שום דבר.

אני רוצה מישהו שיגרום לי לחוש טוב עם עצמי.

אני רק רוצה בחור טוב שיכבד אותי.

אני רק רוצה בחור שיידע לתת לי חיבוק.

אני אוהבת אותך.                      ( כלומר "אתה אוהב אותי" )

אני רוצה להיות שייכת למישהו. ( כלומר, מישהו שיהיה שייך לי )

לאן נעלמו כל הגברים הטובים?   ( תסכול על היעדר אפשרויות עם גבר מצוי )

אני רוצה גבר רגיש.                  ( כוונתה לגבר בעל רגישות לצרכיה בלבד )